שביבי אש· רבי משה שמואל גלזנר
חגים וזמנים · לימי פורים
ויהי בימי אחשורוש:
גמ' (מגילה, ע"ב) א"ר לוי וכו' דבר זה מסורת בידנו מאנשי כנ"הג שכ"מ שנ' ויהי אינו אלא לשון צער וכו' ומסיק אלא א"ר אשי, ויהי איכא הכי ואיכא הכי, ויהו בימי ודאי לשון צער הוא והוי חמשה, ויהי בימי אחשורוש, ויהי בימי שפוט השופטים, ויהי בימי אמרפל, ויהי בימי אחז, ויהי בימי יהויקים, ע"כ. ונ' לרבנו ני' כי מתחלה סבר הש"ס לדרוש לשון "וי יהי" אבל חזר מזה יען רבו המקומות דאיכא הכי ואיכא הכי אולם במקום אשר כתוב ויהי בימי על משמרתו יעמוד לדרוש "וי יהי". כי הנה כן משפט האיש אשר ישיח מזכרונות דברי הימים להביע את אשר קרה בדורות קדם ויחפוץ להגיד מפורש מתי היה זאת ובאיזה זמן:
יאמר בשנה זו וזו למלוך מלך פלוני או לחיי איש אלמוני הנודע בשער בת רבים, אמנם אם יספר מאותו מלך או איש בעצמו ועליהם ישא מדברותיו אך למותר יחשב אם יאמר כי בימיו עשה כה או כה יען לזה אשר שמע את שמעו ונודע לו:
בשמו הלא ידע היטב כי בימיו עשה מה שעשה, ולזה אשר לא שמע ממנו מאומה מה יוסיף ומה יתן לו באמרו לו כי בימיו עשה ופעל כה וכה, ואיך יתלה תני' בדלא תני'
והנה אם נדקדק בכל חמשה "ויהי בימי" האמורים נמצא כי בכל אחד עיקר הסיפור סובב והולך על אותו האיש אשר בו ציין את העת אשר נקרו ויאתיו הדברים אשר מדבר, ויהי בימי אחשורוש:
עשה משתה. ויהי בימי שפוט השופטים וילך איש ושמו אלימלך:
ואמרו רז"ל אלימלך שופט היה וכן בועז שופט היה ואם עיקר הסיפור סובב על השופטים האלה מה הוסיף באמרו ויהי בימי. וכן ויהי בימי אמרפל:
עשה מלחמה. וכן הוא בויהי בימי אחז ובויהי בימי יהויקים, צא וראה, ולא יתכן בכל אלה לומר ויהי בימי, וזה הכריח את חמז"ל לדרוש "וי יהי" בימי אחשורוש' וכן כלם ומאמר זה הוא שלם ומוסגר והוא מספר ענין שלם כי וי וצער היה בימי אחשורוש, ואח"כ מפרש בפרוטרוט את הכל.
שם בגמר' דף י"ב שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כלייה אמר להם אמרו אתם, אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, א"כ שבשושן יהרגו שבכל העולם כלו אל יהרוגו אמרו לו אמור אתה א"ל מפני שהשתחוו לצלם, א"ל וכי משא פנים יש בדבר? א"ל הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו, ע"כ, המאמר הזה כלו מוקשה א'. אם תלמוד ישאל דבר מה מפי מוריהו איך ישובהו אמור אתה והלא אם היה יודע לא היה שואל? ומה גם כי התלמידים ידעו להשיב ומענה בפיהם מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע וא"כ באמת יפלא מדוע שאלו את רבם הכי לנסותו באו? ב'. וכי מפני שאכלו שם דברים אסורים יתחייבו כלייה הלא אין בזה חטא משפט מות רק לאו בעלמא? ג'. אמרו לו וכי משא פנים יש בדבר למה לא הקשה להם כן לפי שיטתם שאמרו שנתחייבו משום שנהנו וכי משא פנים יש? ד'. מאין להם זאת כי נתחייבו הלא באמת לא נעשה להם דבר רק נגזר עליהם הרג ואבדן ואולי רק הפחד והבהלה אימת מות נגזר עליהם ולא יותר
ונראה לרבנו ני' כי תלמידי רשב"י יפה הוכיחו סברתם כי ישראל נתחייבו כלייה ולא רק פחד ופחת, יען ברוב מקומות מושבותם לא הגיע דבר המלך ודתו אשר כתב לאבדם ולא נפלה עליהם אימתה ופחד כי בעוד שלשה ימים היה דבר המלך להשיב את הספרים כאשר כתבו המפרשים כי הספרים היו נחתמים בחותם המלך וצוה לבל יפתחו אותם עד יום המוגבל, ורק פתשגן הכתב הוא התורף היה כתוב מבחוץ להיות עתידים ליום הזה ואין יודע פשר דבר על מה ולמה, כי המן הנוכל עשה כן בערמתו הרבה, יען הפיל פור הוא הגורל ונפל על חודש אדר ושמח מאוד בהיות החודש הזה מוכשר לעשות כליון חרוץ לישראל ואם היה גלוי לכל העמים שניתן רשות למשחית לא היו ממתינים ליום הזה והוא לא רצה לתגור בם מקודם בשום אופן לכן הסתיר מחשבתו ועצתו באגרת חתומים, ואך מרדכי ידע את כל אשר נעשה ברוה"ק, ואח"כ חזר המלך ממחשבתו הרעה ואמר להשיב הספרים ורבים מעם ישראל לא ידעו מן הגזירה הנוראה מאומה (עיין במפרש לקח יוסף ובמלבי"ם) ומה גם כי באגרות הראשונות לא כתב רק הרצים יצאו דחופים לעשות את דרכם לרגלם בלא סוסים ובאגרות השניות אומר הרצים רוכבי הרכש האחשתרנים יצאו מבוהלים ודחופים כי היה דבר המלך נחוץ מאוד לרדוף אחרי הרצים הראשונים ולקחת הספרים מידם. מכל זה נראה כי נגזר עליהם ממרומים לעשותם כלה ולא להפחידם בלבד רק שנתבטלה אח"כ ולכן שאלו בדיוק למה "נתחייבו" ולא למה "נגזר" עליהם ומדבריהם אלה הבין רשב"י כי אם היתה הגזירה רק על פחד ואימת מות היו יודעין טעם נכון, אבל אם היתה באמת לאבדם ולכלותם ע"ז לא מצאו חטא ואשמה, ולכן אמר להם "אמרו אתם" ר"ל לפי דעתכם שלא נתחייבו כלייה ממש רק אימת מות, אמרו אתם מדוע ולמה? וע"ז יפה השיבו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע כי כדי הוא אכילת נבלות וטרפות מרק פגולים לגזור עליהם חרדת מות ואבדון והשיב להם רשב"י א"כ "שבשושן יהרוגו שבכל העולם כלו אל יהרוגו", יען רק היהודים הנמצאים שם אכלו מפת בג המלך ורק להם יגיע העונש חיל ורעדה והלא אף היושבים בערי הפרזות ולא היו קרואים אל שלחן המלך גם את אלה רעדה אחזתם שם חיל כיולדה ככתוב כל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, אבל גדול ליהודים כי מרדכי קרע את בגדיו ויזעוק זעקה גדולה ומרה וגלה הדבר לקרובים ולרחוקים עד מקום שידו מגעת, ולמה היה לאלה אימת מות ולכן אמר להם כי הצדק אתם כי לא נתחייבו כלייה רק חרדת מות, אבל זאת הי' מפני שהשתחוו כולם לצלם, וע"ז שאלו הלא זה חטא משפט מות הוא לסור אחרי אלהים אחרים ויפלא להיפך וכי משא פנים יש בדבר ואיך נצולו, וע"ז השיב להם כי הם לא עשו אלא לפנים ולבם בל עמם ואף הקב"ה לא עשה אלא לפנים כי לא ענה מלבו כתיב ובע"ז הלא יאמר למען תפוס את בית ישראל בלבם אם יעבדו בכל לב,
במדרש קהלת טוב שם מעושר רב:
טוב שמו של מרדכי מעשרו של המן והוא פלא, ואומר רבנו ני' כי הנה בתלמוד דרשו ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין כי בעת אשר מרדכי היה איש עני ורש שפל רוח והשליך את נפשו מנגד לעשות טובות לישראל להצילם משוט לשון נכרים אשר תמיד יצפו לבלעם חנם אז היה רצוי לכל אחיו, אולם כאשר הרימה אותו אסתר להושיב בין מלכים כסאו ותשם אותו על בית המן וירש הונו ועשרו פירשו ממנו מקצת סנהדרין כי לא הוטבו דרכיו בעיניהם, וז"ש במד' טוב שמו של מרדכי אז כאשר פעל ועשה בשמו לבד אשר הוא מורה על ענוה יתירה "מרי דכי'" זה טוב מעושר רב הוא עשרו של המן אשר ירש כי עתה היה רצוי רק לרוב אחיו וטוב לו אז מעתה.