שביבי אש· רבי משה שמואל גלזנר
חגים וזמנים · לחג הסוכות
חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, ובספרי, חג הסוכות לך להדיוט מנין אף לגבוה, ת"ל חג הסוכות שבעת ימים לד' אלקיך, א"כ למה נאמר תעשה לך, כל זמן שאתה עושה סוכה, מעלה אני עליך כאלו אתה עושה לגבוה.
וביאר רבנו הכוונה, כבר פירשו, כי בימי האסיף באסוף האדם תבואותיו וכל יגיעו מן השדה, נוח לו להתכתות ולהתברך בלבבו לאמור:
ידי עשתה את כל אלה, ופן ירום לבבו ויבטח ברוב עשרו, ע"כ נצטוינו בזמן האסיף במצות סוכה, המעוררת את לב האדם לראות ולדעת כי אנחנו עומדים תחת השגחתו, יתברך, וכי כל הברכה הבאה אל ביתנו מידו היתה זאת לנו.
מעתה יוכל היות כי יחשוב האדם בלבו, אשר כל זאת אך בקניני החומריים, נחלת שדה וכרם, אוצרות זהב וכסף היכלי שן וכל שכיות החמדה, אבל בסגולת התורה והמצות צדקה וחסד יראת שדי ומע"ט, שפיר עביד להשתבח ולהחזיק טובה לעצמו לאמר:
חכמתי עמדה לי לרכוש לי יראת ד' וסגולות מוסריים במדה גדושה, וכמו שאמר הנביא ירמיה אל יתהלל וכו' עשיר בעשרו, אבל בזאת יתהלל השכל וידוע אותי, וכמו שאמרו ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:
אמנם גם בזה שוא תשועת אדם, כי גם בענין עבודתו יתברך ויראתו צר כחנו לעמוד על נפשנו בפני היצר המתעורר תמיד בקרבנו וכבר אמרו חכז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו וגם בהצלחת לימוד תוה"ק אמרו:
לאוקמי שמעתתא אליבא דהלכתא בעי סייעתא דשמיא והנביא אינו מדבר אך במי שמתעורר בקרבו מדת ההתפארות, זה יתהלל בהשכל וידוע אותי ע"ד אומרם ז"ל מתוך שלא לשמה בא לשמה, אבל עובדי ד' באמת יתרחקו גם מזה, כי יבינו דבר לאשורו, אשר עיקר יראתם את ד' וכל ענינם המוסריי אך מתת אלקים הוא ע"ד פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח להם פתח כפתחו של אולם,
ביותר צריך לזרז בזה, באתרא דשכיחא הזיקא, בימי חג הסוכות אחר ר"ה ויוהכ"פ אשר הרבו לעשות בתורה ומ"עט כדרך ישראל קדושים הם, ויעשו מעשיהם בזריזות בלי עצלתים וישובו אל ה' בכל לבבם ובכל נפשם וירחצו בנקיון ככסף צרוף עד שנדמו למלאכי מעלה, וכל אותן הימים שבין יוהכ"פ לסוכות, משתדלים אך בקנין המצות, סוכה וד' מינים, אשר עי"ז דרשו ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עונות, והאדם הלא עלול ומוכשר להתגאות על נקלה, ויגבה לבו בדרכי ד' לאמר, עליתי במעלות הקודש בלי עוזר וסומך. אולם אם יכונן מבטו על רמז מצות סוכה, יועיל לו גם בזה, לדעת ולהודות לד' על אשר עמד לימינו לאסוף מצות ומע"ט כעמיר גורנה,
וזהו שדרש בספרי, חג הסוכות תעשה לך להדיוט, רצונו בזה, בעניני הדיוט, בקניני עולם העובר, כאסיפת גורן ויקב ודומיהן, תעשה לך סוכה, לראות ולדעת כי הכל אך בדבר ד' והשגחתו נעשה, אשר על זה מורה ענין סוכה כידוע, ומנין שאף לגבוה, בסיגול תורה מ"עט ביראת ד', מנין שגם בזה לא יחזיק טובה לעצמו, לכן אמר, ת"ל חג הסכות שבעת ימים לד' אלקיך, להגיד כי גם לחלק המוסריי, בין אדם למקום, תעשה סוכה, להכיר ולדעת כי בהשגחתו ועזרתו רכשת לך את כל הכבוד הזה, ואתה אך לעינים היית המוציא והמביא, א"כ למה נאמר תעשה לך, הלא ק"ו הוא, אם בסיגול תורה והמצות כך, בעניני הדיוט עאכו"כ שלא נוכל לומר כוחי ועוצם ידי כאמור, ע"ז מתרץ הספרי, כל זמן שאת עושה סוכה מעלה אני עליך כאלו אתה עושה לגבוה, כלומר כאשר תבין ותתלה הצלחתך בתורה ומע"ט בו יתברך, אז מעלה אני עליך לשלם לך, שכר טוב כאלו אתה עשית בעצמך בלי עזר מלמעלה, וזהו חג הסוכות תעשה "לך", כי ע"י ידיעתך והבנתך באשר ענין הסוכה מורה עליו, בזה יחשוב לך ד' כל השתדלותך בקיום התורה המצות, כאלו הם לך לבדיך, כאלו אתה עשיתם בלי עזר זולתם ע"ד לך ד' החסד, חסדך גדול עלינו, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, כאלו עשינו כל מצותך מצד עצמנו בלי שום עזר, וזהו חסד גדול.
במדרש תן חלק לשבעה, אלו ז' ימי החג, וגם לשמנה, ליום שמיני עצרת. והכתוב מסיים, כי לא תדע מה רע יהי' על הארץ, המדרש אומר דרשוני, ופירש רבנו ני', עפ"י כל פעל ד' למענהו, כי כל המדות טובות או רעות, מוכרחות המה לאיזה תכלית, ומביאין את האדם לידי שלימות, אולם את הכל עשה, אבל יפה בעתו, כי מוטל על האדם להבין ולהשכיל, איזה זמן וענין מוכשר לשמש במדה זאת או בזולתה, לדוגמא, מדת האכזריות המגונה מאוד, מוכרחת היא לקיום מצות מילה כמובן, צא וראו כי שבעת ימי החג מורים באצבע על מדת ההתחברות האמיתי מכל צד, אחד אל אחד יודבקו, כקטון כגדול, כצדיק כאשר אינו צדיק וכו'. אמרה תורה כל האזרח בישראל ישבו בסוכת ודרשו חכ"זל מכאן שכל ישראל יושבים בסוכה אחת, לאמר כל ישראל כולם כאחד באין הבדל. ד' מינים שבלולב, רומזים על מינים שונים במדרגות בני אדם ואמרה תורה ולקחתם לכם לקיחה תמה שכולם יצטרפו יחד למצוה אחת, לולב צריך אגד עכ"פ למצוה, ואף גם זאת, כי גם ענין הקרבנות ומספרם, מראים ומעוררים אותנו לחכות על הזמן המיועד אשר עליו אמר הנביא וגר זאב עם כבש וכו', אף אם כי בדעותיהם שונים המה זמ"ז עכ"ז הקיבוץ סגולה נפלאה הוא לכלל האומה להיותה נעשית עי"ז כלי מחזיק ברכה עד שהפליגו למצוא מקרא מפורש "חבור עצבים אפרים הנח לו" המורה על ענין זה, כל אלה הענינים באין כאחד ומלמדין על מדת האהבה אחוה וריעות, לקרב הלבבות הרחוקות זה מזה להיות האוהל אחד, אולם סמוך לזה ממש אמרה תורה, ביום השמיני עצרת תהי' לכם. מניח כל אחד הד' מינים מידו, ויוצא מסוכה לביתו, ההקרבה פר אחד, וכמדרש חכז"ל עשו לי סעודה קטנה. ובעוד אשר בשבעת ימי החג היתה השמחה בהתחברות וקיבוץ רב איש את אחיו, בבחינת, הלא אב אחד בראנו אב אחד לכולנו, באה לנו פתאום מצות, ביום השמיני עצרת, אשר גם מלת עצרת, מורה על הבדידות והתרחקות מהקיבוץ, והיו עיניך רואות אך את מורך, כל איש ואיש לבדו ישמח בד' ובזה הלא רחוקים המה איש מאת אחיו, בעבודה שהיא בלתי לד' לבדו, איש איש לפי מדרגתו והשגתו, ותהי' ההתחברות השחתה בענין הזה, והיפוך מהנרצה במצוה ובעבודה הזאת,
נראה מבואר במצות עצרת, כי עת לרחק הרחוקים, אשר על זה אמר התנא הרחק משכן רע, ואל תתחבר לרשע ואל תתייאש מהפרענות רצונו בזה, אם אולי ידמה בעיניך כי יגיע לך איזה תועלת לשעה בהחברך לרשע, אבל לעומת זה יוכל לצמוח לך לימים הבאים רעה יותר גדולה בהתחברך לרשע, פרץ אלקים את מעשיך ויבואר עפי"ז המקרא בקהלת, ביום הטוב הי' בטוב וביום רעה, ראה כי גם את זה לעומת זה עשה אלקים אומר בזה ורומז על ז' ימי החג, הי' בטוב, תהי' השמחה בקיבוץ כולם עד שאחכז"ל, אין טומאה לע"ה ברגל, כל ישראל חברים כתיב (עיין נדה דף ל"א) אולם, וביום רעה "ראה", תתבונן על העת והזמן שיוכל לצמוח מהתחברותך רעה גדולה, וכשם שתקבל שכר על הסמיכה, תקבל שכר על הפרישה, כי גם את זה לעומת זה עשה אלקים, כלומר, כי לזאת ציוה עלינו ד' על ז' ימי החג, ולעומתם שמיני עצרת לעורר אותנו על חיוב גודל ההתבוננות בזה,
וזה שאמר במדרש תן חלק לשבעה אלו שבעת ימי החג, אבל גם לשמונה זה שמיני עצרת המורה על הפוכו, כי לא תדע מה רע יהי' על הארץ ע"ד ואל תתייאש מן הפרענות ולהגיד לנו בזאת, כי את הכל עשה, יפה בעתו,
פרי עץ הדר, במדרש מה אתרוג יש בו טעם ויש בו ריח וכו' וערבי נחל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח כך יש בישראל שאין בהם לא תורה ולא מע"ט, מה. הקב"ה עושה להם, לאבדם א"א, אלא אמר הקב"ה יאגדו כולם באגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו, וביאר רבנו ני', כי איך יובנו דבריהם ז"ל באמרם, והן מכפרין אלו על אלו, באותם שאין בהם לא תורה ולא מע"ט, ונהפך היא כי ע"י צירופם עם הצדיקים, יתגדל חטאם ועונשם, כי יתראה הכתם השחור יותר מכוער כשימצא על מטפחת לבנה כמאמר, כי באת אלי להזכיר את עוני, ופירשו בו, עד שלא באת אלי וכו' ואך גם זאת, כי נראים דבריהם ז"ל כסותרים עצמם אחרי שדרשו על כפלח הרמון רקתך, אפי' ריקנים שבך מלאים מצות כרימון,
אולם יובן עפ"י גמרא חולין דף ז' ע"ב שאמר רפב"י ישראל קדושים הם, יש שיש לו ואינו רוצה ויש שרוצה ואין לו, ופירשו שם התוס' ואפי"ה אקרו קדושים שמזמן את חבירו לאכול אצלו מפני הבושה, וכבר ידוע מה שיאמר על זה, בשם אחד קדוש מדבר, מה שהתחילו בלשון רבים "קדושים" וסיים בלשון יחיד, "מזמן" הכוונה כי אך בצירופם יחד הם נקראים קדושים כי גם זה שיש לו ואינו רוצה, מזמן וכו' מפני הבושת, ועושה פעולה טובה בלתי רצונו, ומצטרפת לרצון טוב של זה שרוצה ואין לו ואקרי יחד קדושים נמצא שהבושה גורמת גם לפחותים וריקנים שיעשו מע"ט, אולם זה יתכן אך בהתחברם לטובים, כי אך לעיני הרואים יעשו צדקותם (כמו שפי' רבנו ג"כ במקום אחר על, עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק. ומצאת כי תדרשנו שם במקומו הראוי' פי' נאה ומתקבל)
ומעתה מובנים דברי המדרש, במה שאמר יאגדו ויתצרפו אלו עם אלו, רצונו, כי גם אותם שדומים לערבה, עכשיו, כשיתחברו עם הטובים ישתדלו גם המה בקיום המצוה לעיני הרואים, וישלימו לאותם שאין ביכלתם לקיים בפועל ועולה בקנה אחד אם מה שאמרו ז"ל, על כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרמון.