אור ברסלב
שארית יעקב (דניזון) חלק א שו"ת יו"ד › סימן כ

שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון

שו"ת יו"ד · סימן כ

סימן יט

עוד ישוב בהאי ענינא לקושיית הכו"פ

הכו"פ בסי' כ"ז בסס"ק ב' הביא קושי' בגמ' פסחים כ"ב. דפריך שם והרי אמה"ח דכתיב לא תאכל כו' ותניא ר"נ אומר מנין שלא יושיט אדם אמה"ח ב"נ וכוס יין לנזיר ת"ל לפני עור כו' הא לכלבים שרי. אלמא דלא תאכל רק איסור אכילה משמע וקשי' לר"א דס"ל איסור הנאה נמי משמע והקשה הא מסקינן בחולין ק"ב א' הנ"ל דבטמאה אין אמה"ת נוהג בישראל. אבל לב"נ אסור. א"כ מאי פריך דילמא מיירי ר"נ באמה"ח דטמאה דאסור רק לב"נ. וע"כ אסור להשיטו משום דלפני עור כו'. אבל לישראל מותר בהנאה. וכן קשה לד' הרמב"ם הנ"ל דפסק דמפרכסת מותר לישראל ואסור לב"נ. ודילמא מיירי ר"נ באמה"ח בעודה מפרכסת. דאסור רק להושיט לב"נ כהנ"ל. ותי' הכו"פ ע"פ מה שקשה תרתי ל"ל לר"נ לאשמעינן. כוס יין לנזיר ואמה"ח לב"נ בחד סגי. אלא צ"ל דאי תנא נזיר לחוד. אז ה"א דאיסור דלפ"ע לא שייך אלא לישראל. דבכלל ערבות הוא. אבל לא לב"נ לכך תנא אמה"ח לב"נ' ואי תנא אמה"ח לב"נ לחוד. ה"א מה דהוא ג"כ נצטווה באיסור זה בזו שייך לפ"ע לאחרים. אבל בנזיר דהוא מותר לשתות יין רק לנזיר אסור. ה"א דלית בי' דלפ"ע ולכך תנא נזיר ג"כ. ומזה מוכח דאמה"ח דתני ע"כ מיירי דגם להישראל אסור דאלת"ה אלא מיירי באמה"ח דטמאה. או באמה"ח בעודה מפרכסת כקושייתם. דלא אסור רק לב"נ לבד. דא"כ יקשה דסגי באמה"ח לחוד. ותרתי ל"ל יעו"ש:

אולם תירוצו אינו מספיק רק לפירושו אשר עשה סברות הצריכותא דתרתי ל"ל. וכן הוא באמת מבואר בהר"ן בע"ז יעו"ש. אבל לשיטת התוס' והרא"ש בע"ז ו' ד"ה מנין כו' דלכך נקט כוס יין לנזיר להורות דדוקא להושיט סתם כוס יין לנזיר. הוא דאסור משום דיין רגיל למשתי. ושמא ישכח נזירותו. אבל להשיט נבלה וכה"ג לישראל מותר בסתם ע"ש ובהרא"ש. א"כ לשיטתו תהדר קושי' הכו"פ לדוכתא. ועי' מ"ש הכו"פ תי' אחר בסי' ס"ב ד"ה ובדרך. ובדו"ח לרע"א בפסחים הנ"ל יעו"ש :

ולענ"ד נראה לתרץ. ע"פ שיש להקשות. ל"ל להגמ' להאריך ולהקשות מכח הדיוק הא לכלבים שרי. הא בפשיטות ה"ל להקשות. דאי ס"ד דאמה"ח אסור בהנאה. ל"ל לר"נ לומר דאסור להושיטו לב"נ מטעם דלפ"ע. ת"ל משום דאסור בהנאה. אלא ע"כ צ"ל דמגופא ליכא לדייק. די"ל דמיירי באמה"ח דטמאה. או לד' הרמב"ם במפרכסת כקושי' הכו"פ הנ"ל. וע"כ הקשה רק מדיוקא. מדנקט דרק לב"נ אסור להשיטו מוכח הא לכלבים דב"נ מותר. ואי ס"ד דהלאו דל"ת הנפש דהוא אזהרה לאמה"ח איסור הנאה נמי משמע כר"א. א"כ ממילא גם לב"נ אסור בהנאה. וא"כ אף לכלבו דב"נ הוה אסור להושיטו. וכ"מ אח"כ בהגהות הש"ס להגאון ר"ב פרענקיל. שהביא בשם אס"ז. שהגירסא הי' הא לכלבו. ומפרש באס"ז לכלבו של ב"נ עכ"ל יעו"ש. וזהו כמ"ש ואשמח. ולפ"ז דקושי' הגמ' קאי רק מדיוקא שמדייק דלכלבו של ב"נ שרי כהנ"ל. אין מקום לקושי' הכו"פ הנ"ל. אולם עוד צ"ע בקושי' התוס' שם בד"ה ואמה"ח כו' ועי' עוד בשו"ת מהרי"ל סי' קנ"ז וסי' קס"א ע"ש:

תוכן העניינים

שארית יעקב (דניזון) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה