אור ברסלב
שארית יעקב (דניזון) חלק א שו"ת יו"ד › סימן יט

שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון

שו"ת יו"ד · סימן יט

סימן יח

ישוב על הרמב"ם לקושי' הגרע"א

איתא בחידושי רע"א ליו"ד בסי' כ"ז בש"ך ס"ק ב' שהשיג, על דברי הכו"פ הנ"ל שכתב בד' הרמב"ם דס"ל דאמה"ח בעוף אינו נוהג האיסור בב"נ מסוגי' ערוכה בחולין ק"ב א'. דמוקמינן מתני' דטהרות דקתני גבי עוף טמא דאין שחיטתה מטהרתה. דבב"נ מיירי ור"ל שאין שחיטתה מתירתה באכילה כ"ז שהיא מפרכסת וכפירש"י שם. ש"מ דגם בעוף נוהג איסור אמה"ח לב"נ יעו"ש:

ולענ"ד נראה לתרץ. בהקדם לתרץ דברי הרמב"ם שכתב בפ"ט דה' מלכים. דלב"נ אסור במפרכסת אפי' בטהורה. וזהו כד' ראב"י בחולין ל"ג ע"א. והקשו עליו נושאי כליו הל"מ והכ"מ. מהא דמבואר שם בחולין הנ"ל דתנא דלא כראב"י. ותי' הל"מ דהרמב"ם הוכיח מסנהדרין נ' דלא ס"ל כהברייתא כקושי' התוס' בחולין הנ"ל ד"ה אחד כו' ותימא דבסנהדרין פריך והא איכא יפ"ת ומשני שאני א"י דלאו בני כיבוש נינהו. וה"נ שאני א"י דלאו בני שחיטה נינהו עכ"ל. יעו"ש:

אולם אכתי אינני מספיק בתירוץ דהל"מ הנ"ל. הא תינח על הברייתא לבד. י"ל דהיא לאו כהלכתא אבל מה יענה על סתמא דמתני' דטהרות. דמשם מוכח דלא כראב"י. מדקתני דאין שחיטתה מתירתה. כ"א בסיפא גבי עוף טמא. דאסורה לב"נ משום אמה"ח במפרכסת. כדמוקי בסוגי' דחולין ק"ב הנ"ל. ולא קתני גם ברישא בעוף טהור. ש"מ דעוף טהור אה"נ דשחיטתה מתירתה לאכול אף כ"ז שהיא מפרכסת. משום מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור. וזהו דלא כראב"י. וכמו שהקשו התוס' שם בד"ה אלא כו' ותימא דתקשה מהך משנה לראב"י כו' יעו"ש:

וע"כ נראה דהרמב"ם מפרש. דראב"י ע"כ יתרץ לי' מתני' דטהרות הנ"ל. דגם סיפא דקתני ואין שחיטתה מתירתה דמיירי בישראל. כדס"ד דר"מ בר פטיש שם דרמי רישא אסיפא דמעיקרא הוה ס"ד דגם הסיפא מיירי בישראל. ולא כפרש"י שפי' דס"ד מעיקרא כי רמי' הוה משמע לי' נמי סיפא בב"נ. ומיהו לא הוה ידע טעמא כו' ע"ש דדוחק הוא אלא דהרמב"ם מפרש דס"ד דר"מ ב"פ כי רמי' הוה משמע לי' דסיפא נמי בישראל מיירי ומ"ט אין שחיטתה מטהרתה להוציאה מאיסור אמה"ח כ"ז שהיא מפרכסת. משום דכיון דטמא אין במינו שחיטה ע"כ לא מהני השחיטה במפרכסת למפקע מאיסור אמה"ח. ולזה הקשה רמב"פ מרישא דקתני אינו נוהג כו' אלמא דאין נוהג בטמאים. וכבר תמה בחידושי רע"א הנ"ל על פירש"י הנ"ל. אמאי אינו מפרש כפשוטו כמו שפירשתי לד' הרמב"ם יעו"ש. ולפ"ז י"ל דכן באמת ס"ל לראב"י הנ"ל. דכולה מתני' מיירי בישראל ולא בב"נ. והא דהקשה רמב"פ דא"כ קשי' רישא אסיפא. יתרץ ראב"י דע"כ צ"ל תברא מי ששנה זו ל"ש זו. כדמצינו בכה"ג בדו"ט. דרישא דקתני אכל אמה"ח ממנו אינו סופג מ'. הוא כד' חכמים דס"ל דאמה"ח אינו נוהג בישראל בטמאים. וסיפא דקתני דאין שחיטתה מתירתה. וחייב משום אמה"ח כ"ז שהיא מפרכסת. אתי' כר"י ור"א דס"ל בברייתא לעיל ק"א ע"ב דאף בטמאים נוהג איסור אמה"ח לישראל ובטמאה לא מהני השחיטה לאפוקי מאיסור אמה"ח כ"ז שהיא מפרכסת כמ"ש לעיל וא"כ כיון דלראב"י א"ש מתני' דטהרות הנ"ל. כי דלאו בב"נ מיירי כ"א בישראל לבד. וא"כ ממילא מיושב קושי' הגרע"א הנ"ל מסוגי' הנ"ל. דהרמב"ם אזיל לשיטתי' דפסק כראב"י. וא"כ ממילא מוכרח דהמתני' דטהרות הנ"ל. רק בישראל מיירי ולא בב"נ וליכא מכאן שום קושי' לד' הכו"פ לד' הרמב"ם דלב"נ ליכא איסור אמה"ח בעוף כהנ"ל:

ואדרבה מזה גופא י"ל דהוכיח הרמב"ם דינו דלב"נ אינו נוהג איסור אמה"ח בעוף מדקשי' לי' להרמב"ם אליבא דראב"י קושי' התוס' הנ"ל ממשנה דטהרות הנ"ל. וע"כ צ"ל לדידי' דהוא יפרש המתני' דטהרות כולה בישראל. ולא בב"נ ובתרי תנאי כהנ"ל ואכתי יקשה על ראב"י מנ"ל לדחוקי ולפרש מתני' דטהרות הנ"ל בתרי תנאי ולמה לא פירש המתני' הנ"ל כר"ש ורמב"פ כחד תנא וכמבואר בגמ' הנ"ל. רק רישא מיירי בישראל וסיפא בב"נ אע"כ משום דגם ראב"י ס"ל דלב"נ ליכא כלל איסור אמה"ח בעוף. וטעמו אפשר י"ל כמ"ש המגדל עוז בטעם הרמב"ם בה' מלכים. משום דמשמעת הפשט דקרא דכתיב "לא תאכל הנפש עם הבשר" דהוא אזהרה לאמה"ח משמע רק בהמה. ולא עוף דלא נקרא בשר כדמבואר בנדרים נ"ד ע"ב יעו"ש. וע"כ צריך ראב"י לדחוקי ולפרש מתני' דטהרות כולה בישראל. אך בתרי תנאי. וע"כ פסק הרמב"ם לגמרי כראב"י. בין לענין דינו לב"נ אסור בבהמה אפי' בטהורה במפרכסת כהנ"ל. ובעוף ליכא כלל איסור לב"נ משום אמה"ח:

ובזה מיושב נמי מה שהקשה בתוספות דרע"א במשניות דרפ"א דטהרות הנ"ל. לחזקי' דס"ל בחולין קכ"א ב'. דאם שחט ישראל בטמאה דאינה לאברים ואינו מוזהר ב"נ עלי' אפי' בעודה מפרכסת משום אמה"ח כפירש"י שם. איך יפרנס חזקי' מתני' דטהרות דקתני בהדי' ואין שחיטתה מתירתה. דע"כ איירי לב"נ דלא טהרתו באכילה עד שתמות ש"מ דאף בטמאה ישנה לאברים כר"י והניח בצ"ע יע"ש:

ולפמ"ש לעיל א"ש דחזקי' יסבור ג"כ כראב"י הנ"ל ומוקי כולה מתני' דטהרות דמיירי דוקא בישראל. ולא בב"נ ובתרי תנאי. דרישא דקתני אינו סופג ארבעים. אתי' כחכמים דס"ל דאינו נוהג בטמאים וסיפא דקתני אין שחיטתה מטהרתה. אתי' כר"י ור"א דס"ל דנוהג בטמאים. וס"ל דבטמאים כיון דאין במינם שחיטה. אסורה ג"כ לישראל עד שתמות אבל חזקי' ס"ל כחכמים דאינו נוהג בטמאים. וס"ל לחזקי' דלדידהו הסברא איפכא מד' ר"י ור"א הנ"ל אלא אלא הם ס"ל דאף לב"נ סגי בטמאים בשחיטת ישראל כיון דמהני השחיטה לישראל בטהורה לאפוקי מאיסור אמה"ח ע"כ מהני השחיטה גם בטמאים לב"נ. ותו לא מידי:

תוכן העניינים

שארית יעקב (דניזון) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה