אור ברסלב
שארית יעקב (דניזון) חלק א שו"ת יו"ד › סימן יד

שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון

שו"ת יו"ד · סימן יד

סימן יג

בדין מצות כתיבת ס"ת

איתא בשו"ע יו"ד בסי' ע"ר. מצות עשה על כל איש מישראל לכתוב ס"ת כו' ובסעיף ב' איתא והאידנא מ"ע לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהן כו'. ומקורו הוא מן הרא"ש שכתב כי הוא רק לדורות הראשונים שהיו כותבים ס"ת ולומדים בה. משא"כ האידנא שכותבין ס"ת אך לקרות בה. מצ"ע לכתוב ח"ת משנה וגמרא כו' דכתיב וללמדה את בני ישראל שימה בפיהם כו' ומשמעות הרא"ש דבדורות האלה. ליכא מ"ע דכתיבת ס"ת כמ"ש הפרישה בד' הרא"ש והובא בש"ך שם ס"ק ה' יעו"ש:

והקשה הש"א ע"ז בסי' ל"ו. דלפ"ז יקשה מה דאיתא בסנהדרין כ"א. אמר רבא אע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת. מצוה לכתוב משלו שנאמר ועתה כתבו כו'. וא"כ לד' הרא"ש הנ"ל מאי מצוה איכא לכתוב ס"ת עוד. דמאחר שיש לו ס"ת מה שהניחו לו אבותיו ויוכל לקרות בו יעו"ש. והנה באמת פי' הב"י דלא כהפרישה. דאין כוונת הרא"ש לפטור בזמן הזה ממ"ע דכתיבת ס"ת אלא שבא להוסיף האידנא במצות כתיבת שאר ספרים. אבל עלינו ליישב פי' הב"י בדברי הרא"ש הנ"ל. כי באמת מוכח לשון הרא"ש דכתב בהדי' הטעם דעיקר מצות כס"ת הוא אך בשביל הלימוד. מדכתיב וללמדה כו'. ממילא מוכח דבזמן הזה דאין לומדים בס"ת בטל מצותו. וא"כ תהדר עליו קושי' הש"א הנ"ל:

ולענ"ד נראה ליישב. אך מקודם ניישב קושי' המ"א באו"ח סי' צ' ס"ק ל' שהקשה לתי' הר"ן בשם י"א. דעשה דלעולם ב"ת אינו אלא משום איסור מת"ח. משום דכתיב ולא תחנם. וא"כ היכא דעביד לצורך מצוה. ולא משום טובת העבד דשרי. וא"כ מאי פריך הגמ' בברכות מ"ז ב' והא מהב"ע כו'. הא לדבריהם ליכא עבירה כלל. וכן הקשה הטו"א בחגיגה ב' ד"ה ועוד יע"ש. והניחו בקושי'. ונ"ל לתרץ בהקדם קושי' הנוב"י בסוף חו"מ מה"ק סתירת הסוגיות אהדדי. דמפני מה בברכות הנ"ל פריך והא מהב"ע כו' ובגיטין ל"ח לא פריך יעו"ש. וע"כ נ"ל דחדא מתורצת בחברתה. דהנה באמת סברת הי"א שבר"ן הנ"ל. קאי רק אליבא דר"ש דדריש טעמא דקרא. אף היכא שנצמח קולא עי"ז כמו שדרש ר"ש בחובל בגד אלמנה. דעשירה ממשכנין. וע"כ דרשינן גם כאן טעם דקרא דלעולם ב"ת. משום שלא ליתן להם מת"ח. וממילא אתי' קולא מזה. דהיכא דעשה לצורך עצמו. כגון לצורך מצוה דשרי. משא"כ לר"י דפליג על ר"ש בגמ' דב"מ הנ"ל דלא דרשינן טעמא קרא כה"ג. ממילא גם כאן גבי לעולם בה"ת לא דריש. ולא שרי אפי' לצורך מצוה:

ולפ"ז מיושב הסתירות. דגמ' דגיטין אזלא אליבא דר"ש דדריש טעמא דקרא. ולפ"ז נצמח קולא דהיכא שיעשה לצורך מצוה דשרי לשחרר. ע"כ אחר שתי' שם הגמ' דמצוה שאני לא פריך אח"כ והא מהב"ע. משא"כ גמ' דברכות אזלא לשיטת ר"י. ואליבי' פריך הגמ' שפיר והא מהב"ע כו' ואנן קיי"ל כר"י דלא דרשינן טעמא דקרא להוליד ממנו קולא. כמו שפסק הרמב"ם גבי בגד אלמנה ברפ"ג מה' מלוה כר"י יעו"ש. ועי' בתוי"ט בפ"ב דיבמות משנה ה' ובפ"ג דפרה משנה ז'. משא"כ דע"י שנדרש לנו טעמא דקרא. נצמח לנו חומרא. אזי לכ"ע דרשינן וכ"כ המלוא הרועים ח"ב בכלל ד' טעמא דקרא אות ט' יעו"ש. ולפ"ז יש ליישב הבנת הב"י בפי' הרא"ש הנ"ל. דאין כוונת הרא"ש מ"ש הטעם ללמדה כו' דמכס"ת אך בשביל הלימוד. לפטור בזה"ז ממצות כס"ת. דזה אינו דלקולא לא נדרש. אלא כוונת הרא"ש לדרוש טעמא דקרא לחומרא להוסיף מצוה בכתובת שאר הספרים האידנא. אבל במצות כס"ת גם בזה"ז מחויב:

תוכן העניינים

שארית יעקב (דניזון) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה