אור ברסלב
שארית יעקב (דניזון) חלק א שו"ת יו"ד › סימן יג

שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון

שו"ת יו"ד · סימן יג

סימן יב

בדין מילה. אם מלו תוך שמונה ימים מהו:

הנה הרמ"א ביו"ד סי' רס"ב סעיף א' פסק. דאם מלו תוך שמונה ביום יצא. והקשה עליו הש"ך והא קיי"ל דמילה דוחה שבת. דכתיב וביום השמיני ימול אפי' בשבת. ומדדחי שבת. ע"כ שאם מל מקודם יום שמיני דלא יצא. כדמוכח להדי' במנחות ע"ב ע"א דאי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר. אמאי דחי שבת כו'. ועוד הקשה שם בסופו על הרמב"ם דפסק דמצות קצירת העומר דחי שבת. ופסק ג"כ דנקצר שלא כמצותו ביום כשר כרבי. דאיך אחז החבל בשתי ראשין הא מסוגי' דמנחות הנ"ל מוכח דאם נימא דדחי שבת. ע"כ צ"ל דנקצר שלא כמצותו פסול והניח בצ"ע. ובאמת כבר קדמוהו הלח"מ שהקשה כן על הרמב"ם בפ"ז דתמידין ומוספין הלכה ד' והניח ג"כ בצ"ע יעו"ש:

ולענ"ד נראה ליישב ד' הרמב"ם. ואז ממילא יתורץ ד' הרמ"א הנ"ל. דהנה סוגי' הגמ' דמנחות הנ"ל. רצה מתחלה ליישב דרבי יסבור כר"ש רבו. דאמר כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואברים כשרים כל הלילה. ומ"מ לא הי' ממתין להם עד שתחשך. ומקריבים בשבת. ומינה אמרינן דבכ"מ אף בתחלת דחיית שבת. דידחה שבת מטעם חביבת מצוה בשעתה. אף דסבר רבי דנקצר ביום כשר. ואח"כ דחי הגמ' דהתם שאני. שהרי דחתה שחיטה את השבת. וכפירש"י כיון שכבר השחיטה דחתה שבת. ע"כ הותרה לדחות את השבת גם אצל הקטרת אברים. משום חביבת מצוה בזמנה. משא"כ לדחות בתחילה את השבת כמו קצירת העומר משום חביבת מצוה בזמנה. זה לא אמרינן. ולכך מסיק הגמ' דע"כ צ"ל דרבי ס"ל דקצירת העומר לא ידחה שבת יעו"ש. אמנם בסברת הס"ד והמדחה. איכא פלוגתא דתנאי בהא. בפסחים ס"ט א'. תניא אר"א אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה את השבת. (ור"ל אלו הקטר חלבים ואברים. דאפשר להמתין עד הלילה כדפי' התוס' שם בד"ה אם דחו כו' והשיגו על פירש"י והביאו ראי' לפירושם מן הירושלמי יע"ש) לא ידחו מכ"מ שלפני שחיטה את השבת. א"ל ר"ע דמה לי אם דחו מכשירי מצוה שלאחר שחיטה את השבת. שהרי דחתה שחיטה את השבת. ור"ל דשאני התם דכבר נתנה את השבת לדחות. משא"כ לדחות בתחילה. וז"ה כסברת המדחה במנחות הנ"ל. הרי חזינן דבזה פליגי ר"א ור"ע. דר"א ס"ל דעיקר הטעם הא דדחי הקטר חלבים ואברים. משום חביבת מצוה בשעתה. ור"ע ס"ל דעיקר הטעם הוא. מדכבר דחה שחיטה את השבת. אזי אמרינן כיון שהותרה הותרה נמי לענין הקטרת חלבים ואברים. ולפ"ז י"ל דסוגי' דמנחות אזלא לשיטת ר"ע כדאמר שם ר"י בהדי' ר"א בר"ש בשיטת ר"ע רבו אמרה. וע"כ מסיק שם מדר"א בר"ש ס"ל כשיטת ר"ע רבו. מסתמא גם רבי ס"ל כן. ודחיק לאוקמי דרבי ע"כ ס"ל דקצירת העומר לא דחי' את השבת. אבל הרמב"ם ס"ל כדר"א בפסחים הנ"ל וכן אמר ר"ש כוותי'. כדאמר במנחות הנ"ל אר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר כו'. דמוכח הטעם כפשוטו וכר"א משום חביבת מצוה בשעתה. וע"כ אף שפסק דנקצר שלא כמצותו כשר. מ"מ דוחה שבת לקיים חביבת מצוה בשעתה:

ועוד אוסיף בזה להוכיח. כי גם אמוראי פליגי בהאי. דהנה איתא לעיל במנחות ס"ד ע"א. איתמר שחט בשבת שתי חטאות של ציבור. ואינו צריך אלא אחת. אמר רבה חייב על השני' ופטור על הראשונה אפי' נמצאת כחושה. ופריך והא אמר רבה. כחושה ואח"כ שמנה פטור. ולא עוד שאומרים לו הבא שמנה. ומשני אב"א סמי כחושה מקמייתא. וא"א ההיא רבי אמי אמרה. ועלינו להבין להך א"א במאי פליגי ר"א ורבה. וע"כ צ"ל דבהא פליגי. דנחזי דבשחט כחושה. אם פסולה גם בדיעבד להקריבה. זה אינו דמהיכי תיתי לפסול אף בדיעבד. דלאו בעלת מום היא. רק כחושה אינה ממובחר נדרך כדאיתא ביומא ל"ד ב'. וכמ"ש התפארת ישראל במשניות בספ"י דמנחות. והאריך שם להביא ראי' ע"ז ממשמעת הרמב"ם דפ"ב דאמ"ז ה' ח' יעו"ש. ותמוה לי. דמלבד שכ"כ הרמב"ם בהדי' בפ"ב דשגגות ה' ט"ו יעו"ש. עוד גמ' ערוכה היא. שכחושה כשרה בדיעבד. לקמן במנחות פ"ד ב' גבי אם הביא ביכורים ממקום שאינו מובחר. דאר"ל אם הביא קידש דנעשה ככחוש בקדשים. ופירש"י בהמה כחושה קדשה. ואע"ג דלא הוה מצוה מן המובחר עכ"ל יע"ש. וכן פירש"י בהדי' במעילה י"ט ע"ב ד"ה מכדי כו' ובתוס' שם ד"ה ומכדי יע"ש. וע"כ צ"ל מה שפירש"י כאן דנקט הקרא דהקריבהו נא לפחתך. ג"כ רק לענין לכתחלה מיירי ולפ"ז יקשה על ד' רבה דקאמר אלא שאומרים לו הבא שמנה ושחוט. דלמה ידחה שחיטת השמנה את השבת. כיון שכבר שחט את הכחושה. שכשרה בדיעבד להקריבה אלא צ"ל דס"ל לרבה ג"כ כסברת ר"א בפסחים הנ"ל. דעיקר הטעם דדחי הקטר חלבים ואברים את השבת משום חביבת מצוה בשעתה. וע"כ ס"ל דה"ה משום מצוה מן המובחר נמי דחי' שבת. אבל ר' אמי ס"ל כדר"ע הנ"ל. דבתחלה לא ידחה את השבת משום חביבת מצוה בשעתה. אלא משום דכבר דחה השחיטה כמ"ש לעיל. ולכך גם משום לעשות חביבת מצוה מן המובחר. ג"כ אינה דוחה את השבת. כיון דגם הראשונה הכחושה כשר בדיעבד. וע"כ אמר דחייב חטאת עליו:

ובזה סרה ומיושב קושי' הת"י הנ"ל במה שהקשה שה על רבה והאריך לפלפל בזה יעו"ש. והשתא א"ש פסקי הרמב"ם הנ"ל דאזיל לשיטתי' שפסק בפ"ב דה' שגגות ה' ט"ו כד' רבה הנ"ל. וסברת רבה ע"כ צ"ל כמ"ש. משום דס"ל כר"א דחביבת מצוה בזמנה דוחה. וע"כ ס"ל דה"ה דחביבת מצוה לעשות מן המובחר ג"כ דוחה שבת. ושפיר פסק דגם קה"ע דותה שבת כהנ"ל:

ומעתה סרה ג"כ קושי' הש"ך על הרמ"א. שאף שאם מל בדיעבד בתוך ח' ימים יצא. מ"מ כיון דקבעה לה רחמנא עיקר זמן מצות מילה ביום השמיני. ע"כ דוחה את השבת לעשות חביבת מצות מילה בזמנו. וכמו שפסק הרמב"ם הנ"ל. ולא דמי' למאי דאמרינן בעלמא דזריזין מקדימין למצות. ושהויא מצוה לא משהינן כדי לקיים מצוה מן המובחר. כמ"ש המ"א באו"ח סי' כ"ה ס"ק ב'. זה אינו דזה לא נאמר כ"א במצוה שלא קבעה לה רחמנא זמן קבועה. משא"כ במצוה דקבעה לה רחמנא זמן קבועה כמצות מילה ביום השמיני או קה"ע לקצור בליל מחרת השבת ע"ז לא שייך לומר דזריזין מקדימין לעשות לה טרם הזמן. רק כשהגיע הזמן אזי אמרינן מקדימין. ועי' בשאגת ארי' סי' נ"ב. מש"כ והשיג על הש"ך הנ"ל. חדא מן הסברא שמסתברא דכל היכא שמולהו קודם זמנו. לא קיים מצות מילה כלל דה"ל כאלו נכרת הגיד. דאין לו מה למול עוד כו' ועוד הקשה ממתני' דשבת קל"ז דקתני מי שהי' לו שתי תינוקות כו' ושכח ומל את שלאחר שבת בשבת חייב כו' ומפרש שם הגמ' הטעם בהדי' משום דלא עשה מצוה כלל. כיון שמל בתוך זמנו וכפירש"י שם. ועי' בש"א מה שהאריך. איברא מה שהשיג בראשונה מן הסברא הנ"ל. י"ל דהש"ך דקדק מלשון הרמ"א שכתב מלו תוך ח' וביום יצא עכ"ל. ולשון יצא הוא שיצא ידי חובת מצוה. וא"כ שפיר הקשה עליו הש"ך מסוגי' דמנחות הנ"ל. אך קושייתו השני' שהקשה ממתני' דשבת הנ"ל וכפי שמבואר בגמ'. חמורה היא דשפיר מוכח דבתוך זמנו אם מל. לא קיים מצות מילה כלל. אך מצאתי בהצל"ח בפסחים ע"ב בד"ה א"ל ר"ז כו'. דמיישב ג"כ ד' הרא"ש כסברת הש"א הנ"ל והביא ג"כ הראי' מגמ' דשבת הנ"ל. וכתב נמי דלשון הרמ"א יצא. מוכח דיצא ידי חובתו קאמר. אך אכתי תהדר עליו קושי' החמורה מגמ' שבת הנ"ל. ותי' ליישב דברי הרמ"א מקושי' הנ"ל דוודאי קודם זמנו לא נתקיימה המצוה. אבל אם מלו תוך ח'. כשיגיע יום שמיני. אזי מתקיימת מצוה זו שאמרה תורה ביום השמיני ימול. ר"ל שכשיגיע יום השמיני יהי' נימול. וא"כ שפיר קאמר לשון יצא. וגם לשון הגמ' דשבת הוא נכון. מ"ש רישא דלא עביד מצוה. היינו ביום השבת הזה שחיללו לא עביד המצוה אלא למחר כשיגיע יום השמיני שלו יעו"ש:

תוכן העניינים

שארית יעקב (דניזון) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה