שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון
שו"ת יו"ד · סימן יא
שאלה בפאכטער אחד שהניח קדירות בערך שמונים כ"ח ביד משרתת עכו"ם לתת בדם החלב שנחלבו מהבהמות ולא הי' שם מי שראה החליבה מהו דינו עם הכלים.
תשובה לכאורה יש לאוסרם. ודינם מפורש ביו"ד ברמ"א סי' קט"ו סעיף א'. דחלב של עובדי פסילים אוסר כלים שנתבשל בהם כשאר איסור. אע"פ שאינו רק ספק שמא עירב בה דבר טמא עכ"ל וכתב שם הט"ז ס"ק ז' וה"ה אם כבש שם מעל"ע יעו"ש. ולפ"ז גם בנידן דידן. כיון שלא ראה ישראל בשעת החליבה. ה"ל כחלב של עובדי פסילים ועמד בהכלים מעל"ע. דה"ל כבוש. ואסורים גם הכלים:
אך אחר העיון יש להתירם. ע"פ מ"ש הש"ך שם בס"ק ט"ו. וז"ל ואע"ג דס"ל להאו"ה אפי' גבינות גופא שנתבשל בתבשיל בטל ברוב. צ"ל דכאן מיירי באין בתבשיל רוב נגד הכלי. אי נמי לכתחלה אסור לבשל בו אפי' יהי' בתבשיל רוב דאסור להוסיף על שום איסור ולבטלו כו' עכ"ל. ולפ"ז היכא שהכלים דרכן להשתמש בשפע רב. שיהי' אח"כ בוודאי רוב נגד הכלי. יהי' מותר לד' המחבר שפסק לעיל בשו"ע סי' צ"ט סעיף ז' ובסי' קכ"ב סעיף ה' כד' הרשב"א. דכלי שנבלע בו איסור מועט. ודרכו להשתמש בשפע רב בהיתר. מותר להשתמש בו אף לכתחלה. כיון שהאיסור מועט וא"א לבוא בנתינת טעם. וא"כ ה"ה בנידון דידן שדרכן של הקדרות הנ"ל. להשתמש בהם מלאים היינו בשפע רב. ובוודאי יש בהם רוב נגד הכלי. דסגי לד' או"ה דקיי"ל כמותו. דמותרים להשתמש בהם אף לכתחלה:
ואפי' לד' הש"ך דמשמע דל"ס לי' כד' המחבר הנ"ל מדהביא בסי' קכ"ב הנ"ל. כי הרא"ה והטור והב"ח השיגו על הרשב"א שזהו ד' המחבר. עכ"ז עי' בט"ז בסי' צ"ט הנ"ל שכ' ליישב דבריו דהרשב"א מיירי בדבר הפוגם יעו"ש. ולפמ"ש הט"ז הנ"ל יבואר דאחר מעל"ע דנותן טל"פ לכ"ע מותר:
ואין להקשות לפ"ז לדברי הרשב"א שממנו מקור דברי הרמ"א בסי' קט"ו הנ"ל דכלים שנתבשלו בם חלב כזה אסורים. הא לד' הרשב"א הנ"ל ה"ל לפסוק דמותרים. זה אינו דלק"מ. חדא י"ל דהרשב"א מיירי בכלים שאין דרכם להשתמש בשפע רב. ולא יהי' בתבשיל רוב נגד הכלי. וכמו שתי' הש"ך בס"ק ט"ו הנ"ל בתירוצו הראשון הנ"ל. ועוד בלא"ה א"ש הלא הרשב"א אזיל לשיטתי' דלא ס"ל בהא כד' או"ה דסגי ברוב. כ"א ס"ל דבעינן ששים. כמו שהביא הש"ך ד' הרשב"א שם בס"ק י"ז יעו"ש. וא"כ אין בכלי ששים נגד הכלי. וע"כ פסק דהכלים אסורים. משא"כ אנן קיי"ל כד' האו"ה דסגי ברוב. אזי בכלים שדרכן להשתמש בשפע מלאים. יש בהם רוב נגד הכלי כהנ"ל:
ועוד יש בנידון דידן טעם להיתר ע"פ מ"ש הרמ"א שם בסי' קט"ו הנ"ל. סעיף ב'. דהיכא דידעינן שדעת עובדי פסילים הי' מתחלה לעשות מהחלב גבינות אזי מותרים הגבינות. דליכא למיחש לתערובות חלב טמא. דאינו עומד. ובוודאי לא עירב בהם יעו"ש. וא"כ ה"ה בנידון דידן דבעה"ב צוה להמשרתת להעמידם ויעשה בהם אח"כ גבינות. א"כ איכא טעמא דמירתת לערב בהם חלב טמא. משום דאינו עומד כמ"ש הרמ"א הנ"ל. ואף דכתב שם הרמ"א דהחלב בעצמו מ"מ אסורים לאכול בכך. מ"מ הכלים לא גרע מן הגבינות שנעשות מהם שמותרים ומכ"ש הכלים. וע"כ מכל הני טעמים יש להתירם אחר מעל"ע. ובפרט בכ"ח שלא מועיל בהם הגעלה. ועי' בסי' קי"ג סעיף ט"ו דאף כ"ח מגעילו ג' פעמים. כבר כתב הש"ך בסי' קט"ו ס"ק י"ד דלא דמי לבישל יעו"ש. ובפרט דיש כאן ה"מ דיש להתירם אחר מעל"ע: