אור ברסלב
שארית יעקב (דניזון) חלק א שו"ת יו"ד › סימן י

שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון

שו"ת יו"ד · סימן י

שו"ת יו"ד

שאלה נתבשל ביצה במים ונמצא בביצה אחת טיפת דם. מהו

תשובה כבר נתבאר בלבושי שרד בהלכות דם שהבצים מותרים. מטעם שכתב הרמ"א ביו"ד בסי' ס"ו סעיף ד'. דאם הי' ספק במקום האוסרו יש להתיר התערובות. הואיל דבלא"ה מב"מ מה"ת ברובא בטל. וא"כ הוה ספיקא דרבנן ולקולא. משא"כ המים והכלי אסורים. משום דלגבי המים. הוה נ"ט האיסור מבשא"מ. והמים אוסרים את הקדרה. וא"ל דא"כ יאסרו המים גם את הביצים הכשרים. ותי' ע"פ מ"ש הפמ"ג בסי' צ"ח בש"ך ס"ק ח'. דחנ"נ בשאר איסורים הוא רק מדרבנן וא"כ מים הנבלעים בחתיכה הכשרה ליכא איסור מה"ת. דר"ל דטעם איסור הנכנס בהחתיכה הכשרה יבטל ברובא במינו יע"ש. וה"ה הכא דטעם האיסור הנכנס בהמים. שיבלע בהבצים. יבטל במינו ברובא. והדר ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא. אך בה"מ התיר גם הקדירה. מטעם דסמכינן כהמחבר שפסק בסי' צ"ח כהרשב"א. דאמרינן סלק את שא"מ כאילו אינו. וכהט"ז והב"ח שהסכימו כהרשב"א הנ"ל. אלו תורף דברי הלב"ש הנ"ל יעו"ש. ושמעתי מידי"נ הגאב"ד דלוקניק מוה"ר אברהם משה הלוי שליט"א. שהשיג על הל"ש הנ"ל מה שמתיר את הכלי בה"מ מטעם דאמרינן רואין אשא"מ כו'. הלא קושי' הש"ך חזקה בסי' צ"ח ס"ק ח' על הרשב"א הנ"ל דאיך נאמר רואין אשא"מ כאילו אינו. סוף סוף השתא נ"ט בשא"מ. וא"כ הוה ספיקא דאורייתא. וצ"ל כסברת הכו"פ והחו"ד שהסבירו טעם דהרשב"א לתרץ קושי' הש"ך. משום דהפליטות מתערב ביחד וכשם שיצא המוהל והטעם ממין האיסור. כמו כן יצאו המוהל והטעם מן הרוב מינו דהיתר ובטל ברובא. ולא הי' בהתבשיל דשאינו מינו שום טעם איסור מה"ת יעו"ש בדבריהם. ולפ"ז בנידון דידן גבי ביצים ליכא למימר הכי. דהלא הבצים הכשרים. לא יוציאו טעם ומוהל לבטל את המוהל והטעם דאיסור ביצה שיש בה טיפת דם. כמו שפסק המחבר בשו"ע בסי' פ"ו סעי' ה' ו'. דביצת עוף טמא. או טריפה ונבלה שנתבשלו עם האחרות אינה אוסרת בקליפתה. דמי' דביעי בעלמא הוא. משא"כ בביצה שיש בה טיפת דם. נחשב כאילו יש בו אפרוח וכבשר. דיהיב טעם ממש יע"ש. וא"כ ליכא במים כלל פליטת טעם ממש דהתירא אלא דאיסורא. וא"כ בכה"ג לכ"ע יהיו אסורים המים. והמים יאסרו את הכלי'. משא"כ הביצים מותרים כסברת הפמ"ג הנ"ל. ולכאורה שנונים חצי השגתו הנ"ל:

ונ"ל ליישב ד' הלב"ש מה שמתיר הכלי בה"מ. דכאן יש לנו להצטרף ד' הבעת"ר וסייעתו שהביא הרמ"א שם בסי' פ"ו הנ"ל. דס"ל דכל ביצים דינם שוה. וכ"פ הרמ"א שם באין ה"מ ע"ש ולפ"ז גם כאן יש בהפליטות הביצים לבטל פליטת טעם שיוצא מהביצה שיש בה טיפת דם. כסברת הכו"פ והחו"ד הנ"ל. ואף למ"ש הש"ך בסי' פ"ו ס"ק י"ט שהעיקר כהמחבר הנ"ל. עכ"ז בנידון דידן כיון דאיכא רק ספק איסור. אם הטיפת דם הי' במקום האוסרו או לאו. ואיכא גם הרבה דעות. דעיקר דם ביצים אינו אלא מדרבנן. ובפרט שיש לצדד ג"כ סברת הכו"פ שכתב בסי' ס"ו הנ"ל. דאם נתבשל הביצה לכ"ע דם ביצים מדרבנן. דלא גרע מדם ממש שהוא מבושל דקיי"ל שהוא אך מדרבנן יעו"ש. וכן הביא הפמ"ג בסי' ס"ו בש"ך בסס"ק י' כאם נתבשלה הביצה בשא"מ אף באין ס' יש לצדד להכשיר בה"מ ג"כ מהטעם כיון שנתבשלו וודאי לא הוה אלא מדרבנן יעו"ש. וא"כ בוודאי יש לנו לצרף ד' הבעת"ר וסייעתו. להכשיר את הכלי כד' הלב"ש הנ"ל:

וכן הפמ"ג בסי' ס"ו בט"ז סס"ק ה' במעשה שנלושה בביצים. שהתיר הט"ז מטעם שאנו אומרים רואין אשא"מ כו' וכתב עלה הפמ"ג דגם הש"ך מודה כאן. כיון שיש בו הרבה דעות דדם ביצים מדרבנן יעו"ש:

איברא הלב"ש בעצמו השיג על דברי הפמ"ג הנ"ל וכתב עליו ואין זה אלא תימה. דהרי אינם סומכין ע"ז ועיקר ההיתר הוא משום דמדאורייתא ברובא בטל כמ"ש הרמ"א. ואיך יודה הש"ך בעובדא דהט"ז יע"ש בה' דם בלב"ש הנ"ל:

ולפי מה שפירשו הכו"פ והחו"ד הנ"ל. סברת הרשב"א הנ"ל. אמינא דבר חדש בד' הש"ך בסימן צ"ח ס"ק ח' הנ"ל. הן אמנם הפמ"ג כתב בדברי הש"ך וז"ל. ולפי דברי הש"ך לא משכחת האי דינא. אלא בבשר נבילה עם שחוטה ורוטב. ולא לח בלח שכולו אסור עכ"ל יעו"ש:

ולענ"ד נראה בהיפך. דהיכא שנתערב בב"א. איסור לח. במינו ובשלא במינו היתר לח. גם הש"ך מודה להרשב"א דאמרינן רואין שאינו כו' וכסברת הכו"פ והחו"ד הנ"ל. דאין מקום בכאן לקושי' הש"ך. כיון שבב"א נתערב ונבלל יחד. לא הי' מעולם בתערובות שום טעם איסור. בלתי רוב היתר שבטל ברוב ההיתר וע"כ גם שאינו מותר רק בבשר נבילה. שנתבשל עם שחוטה ורוטב. שגם בכגון זה התיר הרשב"א מטעם רואין שא"מ כאלו אינו. ע"ז הקשה הש"ך שפיר. אמאי הא האיסור נותן טעם בשאינו מינו. ובזה לית לי' להש"ך סברת הכו"פ והחו"ד. דגם כאן יש תערובות הפליטות ע"ז לא ניחא לי' להש"ך סברתם. דמי יימר שתיכף ומיד פלטו גם ההיתר שמא קדמה הנבילה לפלוט. או שמא פלטה חתיכת הנבלה יותר מההיתר. וא"כ לא נתבטלה כלל ברובא. וכמו שמצאתי אח"כ בחכמת אדם כלל נ"א סי' ט"ו וז"ל עי' ט"ז וכו"פ שם ולי צ"ע דמאן אמר שתיכף פלטו גם ההיתר כו' יעו"ש. ולפ"ז במעשה דהט"ז הנ"ל בעיסה שנלושה בבצים. גם הש"ך מודה להט"ז דאמרינן רואין כו' ולא כמ"ש הפמ"ג הטעם. אלא הטעם כמש"כ דבלח בלח. גם הש"ך מודה כמ"ש לעיל. ובעובדא דהט"ז לח בלח הוא. דקמח בקמח לח מיקרי כמ"ש הש"ך בסי', ק"ט ס"ק ג' יעו"ש. וכ"כ הח"א הנ"ל בכלל נ"א סי' כ"ד וז"ל. ונ"ל דעיסה הנילושה מקמח ומי ביצים הוה ג"כ לח בלח עכ"ל ע"ש:

שוב מצאתי בשו"ת מים חיים בסי' י"ח. שאלה כזה שנמצא דם בחלמון הביצה. ונתערב עם ביצים כשרים. אם יש להתיר הכלים לאחר מעל"ע. וכתב וז"ל ולדעתי הדבר פשוט להתיר הכלים אחר מעל"ע מהא דכתב הרמ"א בסי' ק"ז. ואפי' לד' האוסרים. אין לאסור הכלים שנתבשלו בו. דמעמידים הכלי על חזקתו עכ"ל. והש"ך ס"ק ב' כתב עי' בתשובת מהרי"ל דנראה דלא התיר הכלים אלא לאחר מעל"ע כו' ומזה ראי' דהסמ"ג והפוסקים מיירי באיסור דאורייתא יע"ש. והנה רואה אני בזה ק"ו. מה התם דמיירי בספק איסור דאורייתא. מעמידים הכלים על חזקתן. מכ"ש בנידון דידן. דבתערובות הסכימו הפוסקים לסמוך דדם ביצים מדרבנן. דיש להתיר מה"ט הכלים לאחר מעל"ע. ומסיק שם להיתר לאחר מעל"ע בלי שום פקפוק כלל ע"ש:

אכן יש לי לפקפק על ראייתו מדברי הרמ"א. דלא דמיא ע"פ מ"ש הפמ"ג בסוף סי' י"ח דעד כאן אמרינן ס"ס במקום חזקה לא מהני. אלא בספק המקרה וההזדמן. דהתם נוכל לומר אוקמי' אחזקה. ולית כאן ספק כלל. משא"כ בספק פלוגתא. לא שייך לומר אוקמי' אחזקה. דהכי בשביל החזקה ישתנה הדין יעו"ש וסברת הפמ"ג הנ"ל מקורו ג"כ בתוס' ב"ב ל"ב ב' ד"ה והלכתא כו' אבל היכא דמספקא לן דינא כמאן. התם לא שייך כולי האי למימר אוקמי' אחזקת מ"ק כו' והיינו כסברת הפמ"ג הנ"ל. דהכי בשביל החזקה ישתנה הדין. ולפ"ז יש לחלק דהא דכתב הרמ"א בסי' ק"ז הנ"ל להתיר הכלים משום דהתם אפי' לד' האוסרים. אינו אלא ספק ע"ד המקרה וההזדמן. אולי נשאר האיסור לבסוף בלא ששים וע"ז שפיר אמרינן דמעמידים הכלי בחזקתו להתיר ובוודאי לא נשאר האיסור בלא ששים. דזה הוה כספק אם נפל איסור בכלי היתר דמותר הכלי. כמ"ש הצ"צ. הובא בפמ"ג סי' צ"ח בש"ך ס"ק ז' יעו"ש. משא"כ בנידון דידן. הלא וודאי נמצא הטיפת דם בהביצה. רק הספק הוא בפלוגתא אם לומר כדעת הרא"ה. או כדעת הגאונים. לא שייך לומר דבשביל החזקה ישתנה הדין כמ"ש הפמ"ג הנ"ל. אולם עכ"ז אחרי דהלב"ש מתיר הכלים בה"מ תומ"י. ויש להצדיק דבריו כמ"ש לעיל מהרבה טעמים. בוודאי יש לנו לסמוך להתיר הכלים לאחר מעל"ע אפי' באין ה"מ כמ"ש השו"ת מים חיים הנ"ל. ומכ"ש בכ"ח דא"א להגעיל דכשר בשהי' מעל"ע כמ"ש:

תוכן העניינים

שארית יעקב (דניזון) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה