אור ברסלב
שארית יעקב (דניזון) חלק א שו"ת יו"ד › סימן טו

שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון

שו"ת יו"ד · סימן טו

סימן יד

שאלה ע"ד ספק בכור שקנה פרה מא"י. ושכח למוכרה ויש לו עד שראה שהיתה חולבת ביד הנכרי. והמוכר אמר. שהיא ילדה כבר ד' וולדות. וסדקי הקרנים לפי הגדת העולם מוכיחין ע"ז. מה דינו:

תשובה הן הדין מפורש ביו"ד סי' שט"ז סעיף ג' דפסק הרמ"א דאין סומכין על מה שהיא חולבת. ועוד הובא שם בסעיף א' בשם הג"מ דסימנים בסדקי אין מעלה ולא מוריד לסמוך עליהם יעו"ש. וכתב הש"ך שם דה"ה שאר סימנים דלא מהני. אך יש לי עיון בדבר נהי דסימנים דסדקי קרני' אינם מובהקים לסמוך עליהם לבד כמ"ש בהג"מ הנ"ל. מ"מ היכא שהיא חולבת. יועילו הסמנים דסדקי קרני' להצטרף עם היתר חולבת. דהרי מצאתי בתוס' חדשים בריש פאה משנה א' ד"ה והקרן. וז"ל ודרכה של פרה. כ"ז שיולדת ניתוסף בקרני' גילדי גילדי כו' יעו"ש. דהנה טעם האוסרים דס"ל דחלב אינו פוטר כד' ר"ת. אינו אלא משום דסמכינן מיעוטא דחולבה. לחזקת שלא ילדה עד הנה. כמ"ש התוס' בבכורות כ' ד"ה חלב פוטר יע"ש. ולפ"ז היכא דאיכא הני סימנים דסדקי קרני'. דרוב בהמות שלא ילדו לית להו הני סימנים. ה"ל כמיעוטא דמיעוטא. דאף ר"מ לא חייש. חדא רוב בהמות אינם חולבות אא"כ יולדות. ואפי' אם היא מאותו המיעוט דחולבות אף בלא ילדה. מ"מ מיעוט חולבות ההיא. לית להו הני סימנא. וא"כ ה"ל מיעוטא דמיעוטא דלד"ה לא חיישינן. והרי זה דומה למה שכתב הח"ס בחיו"ד סי' ט"ז לענין ספק נופל דח' ימים. דפסק שם ג"כ דמצטרף הסמנים שאינם רגילים להיות בנפלים להרוב שאינם נופלים. וכתב שם וז"ל וכמעט שהוא מיעוטא דמיעוטא. דרוב אינם נופלים. ומיעוט נופלים. רובא דידהו אין בהם סי' כמו אלו. והוה מיעוטא כמאן דליתא כו' יע"ש. ומתיר מטעם הנ"ל. אפי' לד' דגול מרבבה דספק בני ח' ימים. הוה ספיקא דאורייתא יע"ש. וכן כתב הח"ס בהדי' בתשובה סי' י"ז ד"ה ואפי' לחומרתו של דגול מרבבה. היינו בדלית להו הני תרי סימנים כו' יע"ש. וא"כ ה"ה בנידון דידן. דהסימנים בסדקי קרני' אינם רגילים להיות בפרה שלא ילדה. וכאשר צווחו ע"ז כל המומחים המצויים אצל בהמות. דבזמן הזה ניכר בסדקי קרני'. כמה וולדות ילדו להם. והם יאמרו דסימנים מובהקים. דלכה"פ דיועילו להצטרף עם היתר דחולבת דה"ל כמיעוטא דמיעוטא כהנ"ל:

ועוד דכאן יש לנו להקל טפי מדמצינו רוב הראשונים התוס' והרא"ש והרמב"ם והרמב"ן וכ"פ המחבר בשו"ע יו"ד הנ"ל. דחלב פוטר לגמרי. מטעם דאזלינן בתר רובא דאינם חולבות אא"כ יולדות. ומיעוט דחולבות אפי' בשלא ילדו מקודם הוה מיעוט דאינו מצוי כלל. א"כ י"ל דאף המחמירים דחלב אינו פוטר. מ"מ מצרפין הני סימנים הנ"ל להיתר חולבות דה"ל מיעוטא דמיעוטא כהנ"ל:

ועוד דכאן יש לנו ג"כ להעמיד את הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה. שהוא חולין במעי אמו. כמ"ש התוס' בבכורות כ' הנ"ל וביבמות קי"ט ד"ה מחוורתא כו' וכמבואר בהרא"ש יבמות הנ"ל יעו"ש:

אך וכי מפני שאנו מדמים לסברת ח"ס. נעשה מעשה להקל כ"כ. עכ"ז אמינא להתיר בזה שמטיל בו פסול ע"י א"י דלד' רש"י ותוס' איסור להטיל מום בקדשים בזה"ז אינו אלא מדרבנן. א"כ ספק בכור כזה שהי' חולבת וסדקי קרני' כהנ"ל. וכמ"ש הנוב"י במה"ת סי' קצ"ב. ובח"ס סי' שי"ח ע"ד השאלה שם באופן אחר שכתבו לבסוף לסמוך ולהתיר בזה האופן:

ומקורו י"ל כדאמר רב משרשי' בשבת קל"ט ע"א. וליתן לתינוק ישראל כו' יעו"ש:

ועוד י"ל בנידון דידן. כיון שגם המוכר אמר כי ילדה ד' וולדות. א"כ מיקרי מסיח לפי תומו. דאם להשביח מקחו מטעם המבואר בעט"ז הובא בש"ך ס"ק ב' יע"ש. הוי סגי להמוכר להגיד כי ילדה כבר וולד אחד או שתים. ול"ל להגיד כי ילדה ארבעה. א"ו דקושטא קאמר. וזהו כסברת הט"ז במעשה שלו בסי' הנ"ל סס"ק ד' יעו"ש. וא"כ מסיח לפי תומו גם הרמ"א מודה דמצטרף עם ההיתר דחולבת. וע"כ נראה לי ברור להתיר בזה האופן כהנ"ל:

תוכן העניינים

שארית יעקב (דניזון) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה