שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון
שו"ת חו"מ · סימן לה
שאלה
במוכר בעדים בלא שטר אם חייב באחריות או לא:
תשובה
הדין מבואר בשו"ע חו"מ בסי' קט"ז סעיף א'. דאפי' מכר לו רק בעדים חייב באחריות וכן הביא הש"ך בסי' רכ"ה ס"ק ד' בשם הראשונים רק ד' בעל התרומות דבמוכר בעדים לבד דאין חייב באחריות והביא שם הש"ך ראי' שד' הרשב"ם כד' בעל התרומות ודלא כג"ת שכתב שלא מצא חבר לבעהת"ר יעו"ש:
אך האו"ת בסי' קט"ז הנ"ל השיג על הש"ך הנ"ל. והשגתו הראשונה כי כל עיקר ספק של הג"ת דפקפק בדין זה הוא מכח קושי' שלו דכיון דשבד"א ומוכר קלא אית לי' מאי צורך לתנאי אחריות. וא"כ אין מהרשב"א ראי' דהוא פי' כן במימרא דרב ורב הוא ס"ל שלד"א. נראה לענ"ד דלאו השגה היא כלל די"ל דהש"ך לשיטתי' אזיל דהשיג מקודם על עיקר ספק של הג"ת הנ"ל. וכמ"ש הש"ך בסי' קט"ז ס"ק ה' וז"ל ועוד הקשה הג"ת כו' ולק"מ כו' וסיים ובלא"ה לק"מ עכ"ל וכוונתו מ"ש ובלא"ה לק"מ י"ל דר"ל איך תלה דין שבד"א לענין קבלת אחריות הלא לא שייך לחקור אם שד"א או לא כ"א היכא ששייך שיעבוד משא"כ אם נימא דבמוכר בעדים לבד לא קבל המוכר בסתם שום אחריות משום הטעם דעביד אינש דזבין קרקע ליומא. א"כ ליכא שיעבוד כלל וע"ז אנו דנין אם אחריות ט"ס גם בכה"ג במוכר בעדים או לא. שוב מצאתי אח"כ באו"ת גופא בסי' הנ"ל שהביא בשם הש"ך כמו שתרצתי וכנ"ל. ואי' איפוא כתב הש"ך כן ש"מ דגם האו"ת מבאר כוונת הש"ך מ"ש ובלא"ה לק"מ כמ"ש ואשמח שכוונתי לדעתו הגדולה. ולפ"ז שפיר הביא הש"ך ראייתו מהרשב"ם הנ"ל דס"ל כד' בעהת"ר:
שוב השיג האו"ת על ראיית הש"ך הנ"ל מדברי הרשב"ם מהגהת אשרי שהביא בפ' גט פשוט בשם הרשב"ם דפסק אף במוכר בשטר דלא אמרינן אחריות ט"ס כר"א שם. ולכך כתב הרשב"ם לעיל מ"א ע"ב לשיטתי' דגם במוכר בעדים לבד דבסתמא ל"ק אחריות אלא א"כ קיבל וא"כ ליכא ראי' מהרשב"ם הנ"ל דס"ל כד' בעהת"ר לחלק בין במוכר בשטר למוכר בעדים יעו"ש. וכן מצאתי בשעה"מ ה' מלוה ולוה פי"א ה' ה'. שהשיג ג"כ על הש"ך הנ"ל מהג"א הנ"ל כמו שהשיג האו"ת הנ"ל יעו"ש. ותמי' לי על האריות האלו. היאך נעלמו מהם לפי שעה מש"כ הרשב"ם שם בדף מ"ב הנ"ל בד"ה בשטר דסתם שטר לאחריות נכתב. ואפי' לא נכתב קיי"ל אחריות ט"ס הוא וכמו שנכתב דמי עכ"ל. וזהו בהיפך ממ"ש הגה"א בד' הרשב"ם הנ"ל. וכ"כ הרשב"ם בדף ק"ז א' בד"ה כלקוחות דמי' כו' דאע"ג דגבי מוכר קרקע קיי"ל אחט"ס כו' וכ"כ הרשב"ם בדף קס"ט ב' ד"ה אחריות כו' והכי מסקינן התם דאחט"ס בין בשטרי מקח כו'. ולפ"ז שפיר הביא הש"ך ראייתו מדכתב הרשב"ם בפירושו במימרא דרב המוכר שדהו בעדים כו' דמיירי בקבל עליו אחריותו. וכן כתב בריש דף מ"ב בד"ה ומי אמר רב כו' דמכירת קרקע באחריות בעדים כו'. ובסמוך בד"ה בשטר כו' כתב דקיי"ל אחט"ס הרי מפורש מבואר דד' הרשב"ם לחלק בין מוכר בשטר למוכר בעדים כד' בעהת"ר. וע"כ בכוונה מציין הש"ך בסי' קט"ז ס"ק ה' וז"ל ואני מצאתי ברשב"ם פ' חזקת דף מ"א וריש מ"ב משמע שם להדי' הכי ע"ש וכוונתו כמ"ש. ואי קשי' ממה שמביא הג"א בשם הרשב"ם בהיפך כהנ"ל. ע"ז י"ל או דהרשב"ם חזר אח"כ בפסקיו ממה שפסק בפירושו לב"ב. כדמצינו כה"ג בדברי הראשונים או שי"ל שטעות נפל בהג"א מה שהביא בשם הרשב"ם. וכמ"ש השעה"מ בה' מלוה ולוה הנ"ל. שתמה ג"כ על הג"א בכתובות בפ' אע"פ שהביא שם דשמואל ס"ל דאף במכר אחט"ס. והרי בהדי' אמר שמואל בב"מ י"ד בהיפך. וכתב שם השעה"מ הנ"ל דצ"ל שנפל טעות בהג"א מש"כ בשם שמואל וצ"ל בשם רבא יעו"ש. וכן צ"ל כאן דאולי ט"ס מש"כ בשם הרשב"ם. אך בין כך או כך. על הש"ך ליכא השגה מהג"א דאיהו מביא ראי' מהרשב"ם המפורשים בפירושיו לב"ב וכהנ"ל:
אך לכאורה יש להקשות מדברי הרשב"ם בדף ק"ז הנ"ל מוכח לכאורה ד' הרשב"ם דלא ס"ל כד' בעהת"ר מדכתב שם בד"ה כלקוחות דמי' כו' ואע"ג דגבי מוכר קרקע לחבירו קיי"ל אחט"ס כו' ומאי קושי' לתרץ דהתם מיירי בשטר. אבל כאן גבי חלוקת האחים מיירי בשחלקו רק בעדים לבד. ולכך בסתם לא קבלו עליהם אחריות אלא ש"מ דס"ל דאין לחלק בין שטר לעדים כד' שארי הראשונים ודלא כבעהת"ר. וא"כ דברי הרשב"ם סתרי אהדדי:
אכן יש לתרץ דמכאן ליכא ראי' כלל די"ל דעדיפא משני הרשב"ם דאפי' אם נאחז כסברת הראשונים הנ"ל דליכא לחלק בין שטר לעדים מ"מ יש לתרץ הקושי' באופן אחר. ועוד דיהי' נ"מ ע"פ תי' הלז דהיכא שחלקו האחים אף בשטר עיטדא היינו שטר חלוקה בעדים כדאיתא לעיל בב"ב כ"ט ב' וכפי' הרשב"ם יעו"ש. גם בכה"ג ל"א אחט"ס שיש חילוק בין היכא דזבין קרקע בזוזי לחלוקת היורשים. וכמ"ש הרשב"ם בתירוצו:, ולפ"ז מיושב נמי קושי' הפנ"י בב"ק ט' על דברי הרשב"ם הנ"ל למה הוצרך הרשב"ם לתירוצו הנ"ל. דהא אליבא דשמואל קיימינא ואיהו ס"ל בב"מ הנ"ל דאף במוכר בשטר דל"א אחט"ס יעו"ש בפנ"י הנ"ל ולפמ"ש ניחא דהרשב"ם עדיפא מתרץ לכ"ע. דאם יתרץ דשמואל אזיל לשיטתי' דס"ל במוכר בשטר דל"א אחט"ס אולי בא המדחה לדחות אולי עדים עדיף משטר כסברת רבינו יונה הובא בהרא"ש בפ' חזקת סי' ל"ח והובא בש"ך סי' ל"ח ע"ש:
ועוד י"ל ע"פ מ"ש הט"ז בחו"מ סי' קע"ה ס' ד' שמדברי הרשב"ם הנ"ל אנו למדים. דגם בשני לקוחות שלקחו שדה בשותפות וחלקו אח"כ שא"א אחט"ס ורב ג"כ מודה בזה מדנקט הגמ' אך באחים דוקא יעו"ש:
ולפ"ז י"ל בפשיטות דהוצרך הרשב"ם לתירוצו להורות הדין אף בשני לקוחות כדין הט"ז הנ"ל. ומיושב ג"כ בזה קושי' הפנ"י הנ"ל. שהוצרך לתירוצו משום דאתי' לאשמעינן אפי' לרב וכמ"ש הט"ז הנ"ל: