שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון
שו"ת חו"מ · סימן לב
ישוב דברי הח"ס והנתיבות בענין מכירת איסור דרבנן
איתא ביו"ד בסי' קי"ט סעיף י"ג המוכר לחבירו דבר שאסור באכילה כו' אם הי' דבר שאינו אסור לאכילה אלא מדרבנן כו' ואם אכלם אין המוכר מחזיר לו כלום כו' וכן איתא בחו"מ סי' רל"ד סעיף ג' יעו"ש. והקשו כולם על הדין הנ"ל מ"ט יש בה למה אין המוכר מחזיר כלום במה שקיבל יותר מדמי הטריפה שהוא חייב מדינא ולא מצד הקנס והש"ך ביו"ד בסי' הנ"ל ס"ק כ"ז תי' דהטעם דהם לא גזרו איסור כדי להוציא ממון דלענין ממון אוקמי' אד"ת כו' יעו"ש והח"ס בחחו"מ סי' ק"פ הסביר טעם הדין הנ"ל בפשיטות משום דכיון דאיסור דרבנן לא הוה דבר משוקץ כד' הסמ"ע. וא"כ משתרשי' לי' להאוכל להשביע רעבונו כאלו אכל כשרות יעו"ש:
וכתב לי בעל המחבר אפ"ד הנ"ל שתמה על דברי הח"ס הנ"ל. מגמ' בכורות ל"ז הנ"ל בסי' ל"א דלא פליגי רבנן ורשב"א שם אלא בבשר בכור שהוא איסור מדאורייתא. אם זה נקרא נפשו קצה או לא. דלרשב"א נחשב בשר בכור שאין נפש קצה בהם. וע"כ ינכה להם מן הדמים ולהחכמים ס"ל שיחזיר כל הדמים. ופריך הגמ' שם לרשב"א ולימא לי' מאי אפסדתיך ופירש"י דלימא ישראל הלוקח להכהן המוכר מאי אפסדתיך הלא אם הי' הבשר בידך הי' טעון קבורה שהרי תם שחטתו עכ"ל. ומשני הגמ' לא צריכא כגון דזבין לי' ממקום מומא דא"ל אי לאו דאכלת הוה מחזינא ושרי ניהלי' כר"י כו' וא"כ מדרשב"א נשמע לרבנן באיסור דרבנן. שהוא שוה לבשר בכור לרשב"א דכי היכא דס"ל לרשב"א בבשר בכור דינכה לו הכהן המוכר רק ממה שגרם לו היזק דאכל מקום מומא. אבל שאר הדמים צריך להחזיר ללוקח ולא נשגיח במה שאכל הלוקח ומשתרשי' לי'. ה"נ לנו למימר אליבא דרבנן באיסור דרבנן. דהמוכר ינכה רק מה ששוה דמי בשר טריפה והשאר צריך להחזיר המעות ללוקח. וא"כ מגמ' הנ"ל מוכח דלא כטעם הח"ס הנ"ל:
וכן הקשה לי האפ"ד מגמ' בכורות הנ"ל על הנתיבות בחו"מ סי' רל"ד שהסביר ג"כ טעם הדין הנ"ל. משום דכיון דבאיסור דרבנן אינו נענש על השוגג. והרי הוא להאוכל כאלו אכל כשרה והרי נהנה כמו מן הכשרה ומש"ה צריך לשלם כל דמי הנאתו. כמו בזה נהנה וזה חסר מעט דכללא הוא דצריך לשלם כפי מה שנהנה. משא"כ באיסור דאורייתא כו' יעו"ש. והקשה ג"כ עליו מגמ' בכורות הנ"ל דלא אמרינן כן כהנ"ל כמו שהקשה על הח"ס הנ"ל. ועוד הוסיף להקשות על הנתיבות הנ"ל מן הסברא מה שדימה הנתיבות כמו בזה נהנה וזה חסר מעט דכללא הוא דצריך לשלם כפי מה שנהנה שזה הדין מבואר בחו"מ סי' שס"ג סעיף ז' דהדר בחצר חבירו ואין החצר עומד לשכר אם חסרו אפי' דבר מועט כגון שחרורית מ"מ מגלגלין עליו כל השכר כפי מה שנהנה השיג האפ"ד עליו. דלא דמי' לשם דהתם אינו משלם לו אלא מה ששוה הדירה לשאר בני אדם. משא"כ הכא משלם דמים בעד הבשר אשר איננו שוה לכל אדם. דהא באמת רק טריפה הוא ודמי טריפה הוא בזול יותר:
והנה לבעבור הציל הני תרי גאונים עמודי הוראה מחצי השגותיו השנונים עיינתי ומצאתי ת"ל לישב את דבריהם. ועוד יותר מזה שעוד יוצא ממקום ההשגה ראי' לסברתם. דהנה כבר הקשה על קושי' הגמ' בכורות הנ"ל מאי פריך הגמ' ולימא לי' מאי אפסדתיך כפירש"י הנ"ל. הלא המוכר יוכל ג"כ להשיבו מאי אפסדתיך. דהא לולא בשר זה היית קונה בשר אחר. כמו שהבאתי לעיל בסי' ל"א אות ג' יע"ש. אבל באמת מלבד אשר תרצתי לעיל באות ג' הנ"ל. בלא"ה לק"מ דהלא קיי"ל דזה נהנה וזה לא חסר דפטור מלשלם כמבואר בגמרא דב"ק כ' ובחו"מ סי' שס"ג הנ"ל יעו"ש וע"כ פריך המקשן שפיר לימא לי' הלוקח להמוכר מאי אפסדתיך. הלא בלא"ה הבשר אסור בהנאה וצריך קבורה כפירש"י וא"כ לא חסרתיך. ומאי איכפת לך מה אשר אנוכי נהנתי. וע"ז שפיר מתרץ לי' הגמ' דמיירי דאכל לי' ממומא וגרם לו היזק כהנ"ל. וא"כ חסר לו מעט דלא יכול להראות עוד לחכם ומש"ה מגלגלין לי' דצריך לשלם לו כפי הנאתו כמ"ש הנתיבות. ומה שאמר רשב"א דינכה לו מן הדמים אין הכוונה שינכה לו המוכר רק מה שגרם לו מעט ההיזק אלא הכוונה שינכה לו מן הדמים דמי הבשר שאכל הלוקח כמו שהי' אכל בשר כשר כדין זה נהנה וזה חסר מעט דמגלגלין עליו את הכל כמ"ש:
ומעתה באמת גם אנו אומרים כי מדרשב"א נשמע לרבנן באיסור דרבנן. כמו לרשב"א דאמר דעל הלוקח לשלם כל מה שנהנה כמו שאכל בשר כשר כן לרבנן ס"ל באם מכר לו איסור דרבנן ואכל לא יחזור לו כלום דגם כאן חסר לו מעט היינו דמי הטריפה שאכל וע"כ מגלגלין עליו את הכל. ולפ"ז ממילא מגמרא בכורות הנ"ל יוצא סברת הנתיבות הנ"ל. וכן י"ל כוונת הח"ס הנ"ל מ"ש ומה שקבל כבר דמי הכשרה לא צריך להחזיר היתרון דעכ"פ משתרשי' לי' להאוכל להשביע רעבונו כאלו אכל כשרות עכ"ל דכוונתו ג"כ כסברת הנתיבות משום דזה נהנה וזה חסר לו מעט מגלגלין עליו את הכל. אך במשמעת ההסבר פליגי דח"ס נקט סברת הסמ"ע מדאכל דבר שאינו משוקץ. והנתיבות הסביר. משום דבשוגג אינו צריך כפרה כלל. אבל בעיקר הטעם שניהם לדבר אחד נתכוונו משום זה נהנה כבשר כשר וזה חסר מעט וכהנ"ל. והדברים ברורים לענ"ד. ומה שפירש"י בד"ה ינכה והוא יטול קצת משמע דלא כפירשנו אך אמנם פירש"י הנ"ל משולל הבנה בלא"ה במה ולמה יטול קצת ועוד מה דמסיים בתמי' ועי' צ"ק מה שמגיה בפירש"י הנ"ל יעו"ש:
ומה שכתב לי האפ"ד הנ"ל להקשות על הדין הנ"ל דהיכא דזה נהנה וזה חסר לו אף מעט דהיינו שחרירותא דכותל דמגלגלין עליו את הכל ממתני' דב"מ קי"ז הבית והעלי' של שנים שנפלו דחכמים ס"ל דבעל העלי' בונה רק את הבית ודר בתוכה עד שיתן לו את יציאותיו. וס"ל דזה נהנה וזה לא חסר לא הוה ריבית ור"י ס"ל דכה"ג אסור כפירש"י שם. אלא דבעל העלי' בונה את הבית וגם העלי' וידור בתחתון. אזי זה לא נהנה וזה לא חסר כפירש"י שם. והקשה לדברי חכמים הנ"ל דס"ל דבעל העלי' בונה רק את הבית. ודר בתוכה עד שיתן לו בע"ה התחתון יציאותיו כולה משום דה"ל זה נהנה וזה לא חסר אמאי אינו מחסרו. הא איכא נמי שחרוריתא דכתלים וא"כ ה"ל זה נהנה וזה חסר מעט דמגלגלין עליו את הכל היינו כל דמי השכירות. אלא ש"מ דרבנן ל"ס להו דמגלגלין עליו את הכל. ואנן קיי"ל כאן כרבנן כמבואר בחו"מ סי' קס"ד סעיף ה' יעו"ש. ובסי' שס"ג פסקינן דמגלגלין עליו את הכל. בזה נהנה וזה חסר מעט כהנ"ל. וא"כ הני תרתי דיני סתרי אהדדי והניח בצע"ג:
ולענ"ד נראה לישב קושייתו בפשיטות. דהלא בגמ' ב"ק כ' ע"ב פריך ת"ש מהא דתנן הבית והעלי' של שנים שנפלו כו' הנ"ל דקתני בונה הבית ויושב בה עד שיתן לו יציאותיו יציאותיו הוא דמחייב לי' בעה"ב הא שכרו לא ש"מ זה נהנה וזה לא חסר פטור. ודחי הגמ' שאני התם דביתא לעלי' משתעבד ופירש"י שעל הבית לסבול העלי' הלכך הדין עם זה לדור בו. ושוב הוכיח הגמ' מר"י דאמר אף זה הדר בחצר חבירו שלא מדעתי' צריך להעלות לו שכר. ש"מ זה נהנה וזה לא חסר חייב. וכתבו שם התוס' בד"ה ת"ש ר"י אומר. ואפי' רבנן לא פליגי. אלא משום דביתא לעלי' משתעבד עכ"ל יעו"ש. ומעתה מתורץ קושייתו הנ"ל. דאף אחר שמתרץ הגמ' דשאני התם דטעמי' דר"י משום שחרוריתא דאשייתא ור"ל דאיכא חסר מעט ולכך ס"ל לר"י דמגלגלין עליו לשלם הכל כל דמי השכירות מ"מ ס"ל להגמ' דהחכמים לא פליגי על סברת ר"י בזה. אלא מודים ג"כ לר"י דכל היכא דזה נהנה וזה חיסר מעט דמגלגלין עליו את הכל. וע"כ פסקינן בזה כר"י וכמבואר בסי' שס"ג הנ"ל. אך מה דפליגי רבנן על ר"י הוא מטעם דאמר הגמ' לעיל משום דביתא לעלי' משתעבד. וע"כ לא אמרינן בכאן מגלגלין. ומטעם הנ"ל פסקינן ג"כ בדין דהבית והעלי' כרבנן הנ"ל בסי' קס"ד הנ"ל. ולא סתרי הני דינים אהדדי:
ועוד נוכל לומר דסברת החכמים גבי הבית והעליה הנ"ל. דלא מיקרי כאן חסר לו מעט. משום לעומת חסרון השחרוריתא. יש לו התועלת והשבח. מהטרחה מבנין הבית שמנע מבעה"ב. ובע"ז לא צריך לשלם לו כמ"ש הנתיבות בסי' קס"ד ס"ק י"א יעו"ש. וכעין סברא זו מצאתי בנ"י בב"ק כ' ד"ה הדר בחצר חבירו כו' יעו"ש. שוב מצאתי בשעה"מ בפ"ג מה' גזילה ה' ט'. שהביא כי הרמ"ה באמת לא ס"ל הדין דמגלגלין עליו לשלם הכל. וביאר שם השעה"מ דטעמו שהרמ"ה ס"ל דבזאת פליגי חכמים ור"י במתני' דהבית והעלי' שנפלו כו' הנ"ל. וע"כ פסק כחכמים. דלא ס"ל מגלגלין עליו לשלם הכל יעו"ש. אבל ד' הרמב"ם והמחבר בשו"ע חו"מ הנ"ל לא ס"ל כד' הרמ"ה. אלא ס"ל דגם החכמים מודים לר"י בעלמא בדין מגלגלין עליו את הכל אך טעם דחכמים גבי בית ועלי' שנפלו כמו שכתבתי לעיל: