אור ברסלב
שארית יעקב (דניזון) חלק א שו"ת חו"מ › סימן כז

שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון

שו"ת חו"מ · סימן כז

סימן כו

בחקירה אם מעשה המכירה מיקרי חזרה או לא:

תשובה

מה שחקרנו לעיל בסי' כ"ו אם מעשה המכירה מיקרי חזרה או לא מסתפק ג"כ בסוף תשובת אפ"ד בסי' כ"ז הנ"ל ורצה מתחילה להביא ראי' מגמ' יבמות ק"ח דקיי"ל כריב"ב דאמר קדושי' הן הן מיאוני' ש"מ דלא בעינן לחזור בפירוש. ובסוף דחה ראייתו דאדרבה משם מוכח להיפך דרק גבי קדושי קטנה דלא הוה כ"א קנין קל הוא דקיי"ל כריב"ב דלא בעינן חזרה גמורה וסגי בקידושין דהוה ג"כ מיאון קל. אבל בעלמא היכא דהוה קנין אלא שיכול עוד לחזור קיי"ל כרבנן דבעינן חזרה בפירוש. דאל"כ למאי נ"מ בעי הש"ס אי פליגי רבנן על ריב"ב כיון דהלכה כריב"ב ע"ש:

ואמכ"ה נעלם ממנו ד' הראשונים דברי הרא"ש בר"פ ג' דקדושין סי' ג' גבי הא דתנן במתני' האומר לאשה הא"מ לי לאחר שלשים יום. ובא אחר וקידשה בתוך שלשים מקודשת לשני. וכתב שם הרא"ש בסי' ג' וז"ל ראיתי מן המפרשים שדקדקו מן המשנה מדלא קתני אינה מקודשת לראשון רצו לדקדק דלא פקעי קדושי ראשון אלא אם מת שני בתוך שלשים חלו קידושי ראשון וה"א בירושלמי כו' ודבר תימא הוא דמכי פשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר כבר חזרה מקדושי ראשון כו' עכ"ל יעו"ש. וכן ד' הרשב"א כהרא"ש הנ"ל הובא בהר"ן ברפ"ג דקדושין הנ"ל דע"י מעשה עדיף לבטל מחזרת בעל פה בדיבור יעו"ש. ועוד הביא הרשב"א ראייתו מגמ' יבמות ק"ח הנ"ל כמ"ש האפ"ד מדקאמר שם דקטנה יכולה לחזור מקדושי' דאמה ואחי' ובעי בגמ' עמדה וקדשה עצמה מאי ואסיקנא דהלכה כריב"ב דאמרינן דהן הן קדושי' והן הן מיאוני'. ש"מ דלית להו לדחות ולחלק כמ"ש האפ"ד דשאני התם גבי קידושי קטנה דלא הוה כ"א קנין קל. משא"כ בעלמא היכא דהוה קנין טוב. ואפי' לד' הר"ן שהשיג שם הר"ן על ראי' הנ"ל. השיג רק מטעם אחר וז"ל דהתם שקדשוה אמה ואחי' לאלתר ואח"כ קדשה עצמה וודאי שחזרתה מקדושין הראשונים חזרה גמורה. וכיון שעקרתן משעה ראשונה היאך יחולו אחר מכאן כו'. אבל זו שנתקדשה לאחר שלשים יום אפשר שלא חזרה בה מקדושי ראשון אלא יחולו בעונתן אם אפשר כו' עכ"ל יעו"ש. ואת אשר מקשה האפ"ד הנ"ל דאל"כ למאי נ"מ בעי הש"ס אי פליגי רבנן על ריב"ב כיון דהלכה כריב"ב לק"מ דכן דרך הש"ס בכ"ד בשבת קל"ו ע"א וב"מ כ"ד דעלינו לברר אם יש פלוגתא בזה שלא נהי' לומר גמרא גמור זמורתא תהא כקושי' אביי בשבת הנ"ל גבי מה שאמר שם הלכה מכלל דפליגי יעו"ש:

ונחזור לענין קדושין הנ"ל. אם מעשה הקדושין הוה כחזרה בפירוש תליא במחלוקת הראשונים הנ"ל דהרא"ש והרשב"א הנ"ל ס"ל דמעשה הוה כחזרה בפירוש והרמב"ן והר"ן ס"ל דמעשה לא הוה כחזרה בפירוש. וכן הובא שתי הדעות הנ"ל בשו"ע אה"ע סי' מ' סעיף ב' יעו"ש. ולפ"ז יצא לנו הדין בנידן שאלה מש"כ בסי' כ"ז הקודם באם שמכר שמעון את החפץ לראובן רק בקנין מעות. ואח"כ מכר את החפץ ללוי בקנין גמור ע"י קאג"ס דמעשה המכירה אם הוה כחזרה ממכירתו לראובן הקודם או לא תלי' בשתי דעות הנ"ל:

אכן י"ל דגבי נידן דידן גבי מוכר י"ל כ"ע מודים דמעשה המכירה הוה כאלו חזר בפירוש דלא דמיא לפלוגתתם גבי קדושין שקידש הראשון. וא"ל הרי את מקודשת לי לאחר שלשים ובא אחד וקידשה בתוך שלשים. כמו שחילק הר"ן הנ"ל. דהתם ס"ל להרמב"ן והר"ן שאין מעשה שלה מוכיח לחזור מקדושין הראשונים לפי שקדושין הראשונים אינו חל מיד כ"א לאחר שלשים משא"כ גבי מיאון שקדשה אמה ואחי' לאלתר. ואח"כ קדשה עצמה וודאי שחזרתה מקדושין הראשונים חזרה גמורה. כמו שהבאתי לעיל חילוק הר"ן הנ"ל. וא"כ ה"ה גבי מוכר שמכר לראובן בראשון הי' ג"כ להיות מכירה לאלתר. וא"כ כ"ע מודים דמעשה המכירה שמכר אח"כ לאחר ללוי הרי זה חזרה גמורה כאלו חזר בפירוש ממכירתו אשר מכר לראובן. אך בדמים לבד שיכול לחזור ומכר אח"כ בקנין מועיל ללוי זכה לוי החפץ. ושמעון חייב להחזיר המעות לראובן ולקמש"פ:

תוכן העניינים

שארית יעקב (דניזון) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה