אור ברסלב
שארית יעקב (דניזון) חלק א שו"ת אהע"ז › סימן נ

שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון

שו"ת אהע"ז · סימן נ

סימן מט

בסיומא דע"ז ישוב כמה קושיות

בשילהי דע"ז ע"ו ב' הסכין שפה כו' אמר ר"ה בדר"י לאכול בה צונן כי הא דמר יהודה ובאטי בר טובי הוה יתבי קמי' דשבור מלכא. אייתי לקמייהו אתרוגא פסק אכל פסק והב לי' לבאטי ב"ט הדר דצה ע"פ בארעא פסק הב למ"י. א"ל באטי ב"ט וההוא גברא לאו בר ישראל א"ל מר קים כו'. איכא דאמרי א"ל אידכר מאי עבדת באורתא. ויש לדקדק הלא משמעות הגמ' דמייתי ראי' ממעשה דשבור מלכא דסכין צריך נעיצה אף לצונן משום דשבור מלכא הי' בקי בדינים כמ"ש רש"י בסוף ב"מ ע"ש וא"כ תקשי אמאי עשה שלא כהוגן ועד הדין עם באטי ב"ט בין בלישנא קמא שא"ל מר לא קים לי' בגוי' מ"מ ה"ל להחזיק בחזקת כשרות שאינו חשוד לאכול דבר האסור לו וביותר קשה הלא סוף סוף הי' צריך לנעוץ הסכין בשביל ר"י א"כ הי' לו לנעוץ הסכין מיד קודם שחתך האתרוג עבור באטי. וכן קשה מ"ש באיכא דאמרי אידכר מאי עבדת באורתא וכפירש"י מ"מ עוד לא מוכח דחשיד למאכלות אסורות הא אמרינן לעיל ס"ט ע"ב אמר רב זונה כותית כו' דנהי דתקיף לי' יצרא דעבירה יצרא דיי"נ ל"ת א"כ מוכח מהתם דהחשוד לעבירה דזנות אינו חשוד למאכלות אסורות ואיך שפט שבור מלכא הבקי בדינים. כי באטי לא יקפיד על אכילת איסור מפני שחטא בזנות:

וביותר לפי שיטת התוס' שם דבאטי לא חטא מידי בענין זנות דשפ"כ. דמותרת היתה לבאטי משום שלא קבל עוד את גטו דשחרורא יע"ש בוודאי יקשה כנ"ל:

אך בטרם נישב את זאת נקדים לישב סתירות בדברי תוס' בדין נטל"פ ואז נמשך ממנו לבוא לביאור סיומא דגמ' הנ"ל דאיתא לעיל ס"ח ע"ב מספקא לי' לרבא אליבא דרב אי ס"ל נוטל"פ אסור ומש"ה אסור השיכרא דנפל בה עכבור או דס"ל דנוטל"פ מותר אך עכברא בשיכרא אשבוחי אשבח והקשו התוס' שם בד"ה אמר רבא כו' וא"ת ליפשוט לי' טעמא דרב מהא דאמר בחולין ח' השוחט בסכין של א"י קולף כו' י"ל דהתם מיירי בידוע שנשתמשו בו ביום. א"נ התם טעמא משום שמנונית כו' ע"ש. וקשה לי אמאי לא תירצו התוס' כאן כמו שתירצו בפסחים ל' בד"ה אמר רב על קושייתם דליפשוט רבא ממה דאמר רב שם קדרות בפסח ישברו אלמא דס"ל נוטל"פ אסור. ותירצו בא"נ לחלק בין שפוגם רק מחמת ששהא בדופני הכלי ובין שפוגם בעין כעכברא דשיכרא ובתירוץ זה יוכלו לתרץ גם קושייתם כאן מהא דאמר רב בחולין בשחט בסכין של א"י קולף משום דהתם אינו פוגם הסכין אלא מחמת שהוא בלוע בו ושהה:

ועוד יותר קשה בדברי התוס' דחולין ח' ע"ב ד"ה השוחט כו' דבתחלת דבריהם כתבו דע"כ צריך להעמיד ביודעין בו שהוא ב"י כמו שתי' התוס' כאן בתירוצם הראשון משום דאל"כ יקשה מאי מספקא לי' לרבא אליבא דרב גבי עכברא בשיכרא כהנ"ל ואח"כ כתבו חילוק בין שפוגם בעין ובין שפוגם רק מחמת בלוע בכלי שאינו ב"י. ולפי החילוק הזה יוכלו התוס' לתרץ את קושייתם בתחלה ולא צריכי לדחוקי ולומר דע"כ מיירי בסכין שידוע שהוא ב"י אלא די"ל דשאני גבי עכברא בשיכרא דהתם פוגם בעין וע"כ מספקא לי'. משא"כ הכא גבי סכין של שחיטה דאינו פוגם אלא מחמת שהוא בלוע ושהה בדופני הסכין וע"כ אסור וכמו שתירצו התוס' בפסחים הנ"ל וא"כ דברי התוס' דחולין סותרים מיני' ובי':

וע"כ נראה ליישב דלד' רב בעצמו לפי שיבואר שיטתו במקום אחר לית לי' לחלק בכך בין פוגם בעין לפוגם מחמת בלוע. דהנה איתא כאן בע"ז ל"ה במתניתין שמן של א"י אסור ופליגי בי' רב ושמואל לפרש הטעם דרב אמר דניאל גזר משום חתנות. ושמואל סבר זליפתן של כלי כותי אסור אף דסתם כלים של כותים אינם ב"י מ"מ ס"ל תנא דמתני' דנוטל"פ אסור. וקשה אמאי נדחק רב לומר הטעם דדניאל גזר דטעם דחוק הוא כמו שהקשה שמואל עליו בגמ' הנ"ל בשלמא לדידי כו' אלא לדידך דאמרת דניאל גזר כו' יעו"ש וא"כ טפי ה"ל לפרש הטעם כשמואל משום זליפתן של כלים ובפרט אי אמרינן באמת דרב ס"ל דנוטל"פ אסור. אלא ע"כ צ"ל דקשי' לי' לרב קושי' התוס' שם ד"ה בשלמא כו' וז"ל ועוד קשי' אי ס"ל תנא דמתני' דשמן אסור משום דס"ל דנוטל"פ אסור. וא"כ איך קתני לקמן במתני' בדף ל"ט דדבש של כותים מותר ואמר הגמ' שם הטעם למאי ניחוש. אי משום גיעולי וכו' הא נוטל"פ הוא. הא תנא דמתני' ס"ל דנוטל"פ אסור מדאסור גבי שמן יעו"ש וע"כ הוכרח רב לפרש הטעם משום דדניאל גזר גבי שמן משום חתנות ולא בדבש:

אולם התוס' לקמן בע"ז ל"ח ע"ב ד"ה אי משום כו' דחו קושייתם מדבש דשאני דבש שפוגם אפי' בעין משא"כ בשמן דאינו פוגם רק מחמת שהוא בלוע בכלי. וכן כתבו התוס' בחולין הנ"ל. ולפ"ז תהדר קושייתינו על רב מ"ט לא אמר כשמואל דטעם השמן דאסור משום זליפתן ונטלפ"א רק שאני גבי דבש דפוגם אפי' בעין ומש"ה מותר. אלא ע"כ מוכח דרב לא ס"ל הסברא לחלק בין פוגם בעין לפוגם מחמת בלוע ורק שמואל לטעמו ע"כ ס"ל לחלק בכך. וא"כ לפ"ז שפיר מתורץ דברי התוס' בחולין מה שהוכרחו מקודם לתרץ אליבא דרב דע"כ מיירי בסכין שהוא ידוע שהוא ב"י. והא דכתבו בסוף דבריהם לחלק בין פוגם בעין לפוגם שהוא אך מחמת שהוא בלוע ושהה בכלי אליבא דשמואל כתבו כמו שהתחילו וראי' דסתם כלי כותי אינן ב"י משמן של כותי דאסור. ומפרש שמואל משום זליפתן כו' עכ"ל אלמא דראיות התוס' כתבו מפורש דאך לשמואל קאי דס"ל דהטעם של השמן משום זליפתן. כי לרב דס"ל דטעם השמן דאסור משום דדניאל גזר אין התחלה ואין מקום לראייתם די"ל בשמן לבד גזר דניאל משום חתנות ולא בדבש כטעמו ונמוקי עמו. וא"כ דברי התוס' דחולין ברורים ונכונים בלי שום סתירה כהנ"ל כי מ"ש התוס' בתחילה לתרץ אליבא דרב ולשיטתי' ליכא לחלק בין פוגם בעין כו' כמו שבארנו לעיל ואין להם לתרץ כ"א דמיירי שיודעין בו שהוא ב"י כהנ"ל:

ובהכי מתורץ נמי בתוס' דכאן בע"ז ס"ח הנ"ל שלא יוכלו לתרץ כמ"ש התוס' בפסחים הנ"ל לחלק בין פוגם בעין לפוגם רק מחמת שהוא בלוע בהכלי משום שהם לרב מיירי ולרב כבר הוכחנו דליכא לחלק בכך כמ"ש לעיל. אך לפ"ז יהיו תמוהים דברי התוס' דפסחים ל' הנ"ל דאיך כתבו שם לתרץ דברי רב בחילוק בין פוגם בעין לפוגם אך מחמת שהוא בלוע הלא לרב ע"כ צ"ל דלא ס"ל לחלק בכך כהנ"ל:

ונראה לי לתרץ דאין כוונת התוס' בפסחים הנ"ל בחילוקם. לאו למימר דהיכא דפוגם רק מחמת שהוא בלוע בהכלי. דאז גם התבשיל שנתבשלו בתוך הכלים יאסרו זה אינו. כמו שהוכחנו לרב דלא מחלק בכך אך כוונת התוס' בשני התירוצים שם י"ל כמ"ש בהגה בסוף ע"ז וז"ל ואין לומר הטעם דאין להתיר לבשל בקדירה לפי שזה היא לכתחילה ונוטל"פ לכתחילה אסור דהא כיון שטעון שבירה ה"ל כדיעבד אלא הטעם אי שרית בה לבשולי באינו ב"י אתי לבשל בב"י וכדאמרינן שם בגמ' בסופו דגזרו כלים אינן ב"י משום ב"י. ואם בישל בדיעבד בכלי שאינו ב"י אך הקדירה אסורה והתבשיל מותר והטעם כמו שכתבו התוס' והרא"ש שם משום דבהכלי הי' בו איסור קודם שנפגם אבל התבשיל לא הי' בו איסור מושבח מעולם יעו"ש:

וע"ז יסוד שני התירוצים של התוס' פסחים הנ"ל בראש כתבו לתרץ אליבא דרב דנוטל"פ אך בדיעבד מותר אבל לכתחילה אסור. וע"כ אסור קדירות של חמץ וזה כמו שאין לומר שכתב הג"א הנ"ל. ואח"כ חזרו התוס' כדדחה הג"א הנ"ל דהא כיון שכלי חרס הוא וטעונין שבירה ה"ל כדיעבד וכמו שכתבו התוס' שם בד"ה ולשהינהו דכיון שהקדרות של חרס אם יהיו אסורים ואין להם תקנה זה נחשב כדיעבד ע"ש. וע"כ תירצו תי' שני ומחלקים בין התבשיל ובין הכלי וזהו שכתבו דהתם שרי לפי שפוגם טעמו ר"ל שהשיכרא לא בלע מעולם טעם לשבח כ"א טעם פגום משא"כ בקדירות של חמץ שאינו פוגם אלא מחמת ששהא בדופני הכלי. אבל מתחלה הי' בלוע בו טעם איסור לשבח וע"כ אסורים הכלים וכמ"ש התוס' והרא"ש הנ"ל לחלק בין התבשיל ובין הכלי. כנ"ל כוונת התוס' בפסחים הנ"ל. משא"כ לגבי תבשיל גופא שקבל הטעם אין לחלק אליבי' דרב. אם פגם בבשר ותבשיל כשהוא כעין עכברא בשיכרא או שפגם בתבשיל מחמת שהוא כבר נפגם בדופני הכלי. וע"כ גבי סכין של כותי הוצרכו לתרץ תירוצים אחרים כמ"ש:

והנה תירוץ התוס' דע"ז ס"ח הנ"ל משום שמנונית כו' צריכין אנו לתרץ גם בסיומא דע"ז הנ"ל. דקשה מפני מה צריך הסכין של כותי נעיצה לאכול צונן בה הלא קיי"ל דסתם כלים של כותי אינו ב"י כמ"ש התוס' לעיל בע"ז ל"ח ב' ד"ה אי משום גיעולי כו' ותוס' חולין ח' ד"ה השוחט כו' הנ"ל וא"כ הוה נטל"פ דקיי"ל דמותר אלא ע"כ צ"ל ג"כ כתי' השני של התוס' דע"ז ס"ח וחולין ח' דלהכי בעינן נעיצה משום סתם סכין שמנונית קרוש על דופני הסכין והם בעין ולשבח וכ"מ מפירש"י שכתב בסיומא דע"ז בד"ה ונועצה כו' וי"א משפשפה כו' ומעביר שמנוניתה עכ"ל. וכ"כ רש"י בד"ה שאין בה גומות כו' דהחשש משום איסור שמנונית יע"ש:

אכן עדיין יקשה מהא דאיתא בגמ' לעיל ל"ט ע"א מ"ט משום דמפסקי בסכינא כו' אגב חורפא דחילתית מחלי' לי' לשבח. ת"ל דבלא"ה סתם סכין שמנונית קרוש על פניו ונו"ט לשבח כמ"ש התוס' הנ"ל ומצאתי ביו"ד סי' יו"ד בט"ז ס"ק ו' שהביא קושי' הנ"ל בשם הראשונים והביא הט"ז הנ"ל תירוץ מהרשב"א בשם רב"י דבקורט של חילתית מיירי בלוקח מחנוני וסתם חנוני יש לו כלים נקיים ואין שום חשש אלא משום איסור הבלוע בסכין דבזה הוה לפגם משום סתם כלים אינו ב"י מש"ה צריך הטעם דאגב חורפא דחילתית מחלי' לי' לשבח יע"ש:

איברא דעדיין יקשה בסיומא דע"ז הנ"ל במעשה דשבור מלכא שהביא הגמ' ראי' דבעינן בסכין נעיצה אף לאכול צונן. הלא אם סתם כלים של חנוני נקיים ה"ה וכ"ש דכלים של מלך וביתרון לחתוך פירות בוודאי יקפיד שיהי' הסכין נקי. וא"כ תהדר כאן קושיתי הנ"ל. כיון דאין כאן אלא חשש איסור בלוע בזה מהני מה דקיי"ל סתם כלים אינו ב"י וה"ל לפגם. ועוד אפי' אם נימא דכאן מיירי שידוע שהי' הסכין ב"י כמו שתי' התוס' דס"ח בתירוצם הראשון מ"מ לא יועיל כאן דבשלמא התם גבי השוחט בסכין של כותי י"ל כיון דבה"ש רותח הוא קצת. ע"כ יפליט הסכין מהבלוע שבו וכמ"ש התוס' בחולין ח' הנ"ל. משא"כ כאן דישתמש בצונן לא יפליט כלום וא"כ מכח קושייתינו הנ"ל יש להוכיח כמ"ש הרשב"א הובא במג"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ג דגם אתרוג מיקרי דבר חריף. וא"כ שפיר דאגב חורפי' ודוחקא יפליט וישביח מבליעת הסכין ומש"ה צריך נעיצה וע"כ פסק המחבר בשו"ע יו"ד בסי' קכ"א סעיף ז' דגם בדבר חריף סגי בנעיצה יעו"ש. שוב מצאתי בב"י ביו"ד בסי' הנ"ל שכתב שהרשב"א למד כן ממעשה דשבור מלכא הנ"ל יעו"ש. ושמחתי כי כוונתי ב"ה לדעתו הגדולה. אך לשיטת הר"מ שהובא בתוס' דלעיל ל"ט א' בד"ה אגב חורפא כו' דדוקא חילתית דחריף טפי משא"כ בצל וכדומה אינם מחלים לשבח מא"ל ותהדר קושייתינו לדוכתא:

וצ"ל דשבור מלכא ס"ל דאף אמנם כי מצד הדין קיי"ל כד' הר"מ הנ"ל דרק חילתית מיקרי חריף כמבואר בגמ' הנ"ל ל"ט דנקט דוקא חילתית מ"מ יש לבעל נפש להחמיר על עצמו אף בשאר דבר חריף כמו בצל או אתרוג ומעתה יתורץ כל מה שהקשינו לעיל ויבואר הגמ' הכל בדיקדוק:

ונראה דמתחלה חתך שבור מלכא ונתן לבאטי ב"ט ולקח באטי אף שחתך בהסכין בלי נעיצה מ"מ חשב אולי ע"פ דין מותר אך לבסוף כאשר ראה באטי שנעץ הסכין בשביל ר"י ש"מ שהסכין אינו כשר דכ"ע ידעו דשבור מלכא הוא בקי בדינים כפירש"י בסוף ב"מ הנ"ל. וע"כ שאל באטי ואנא לאו בר ישראל ואיך תאכילני טריפה וע"ז השיב לו בצדק מר קים כו' ומר ל"ק. ר"ל שבא להבינהו דנעיצת סכינו היתה רק דבר הנוגע לפרישת הרבה למי שמחמיר ע"ע. והנה לענין פרישת הרבה אינני מחויב לעשות לזה שאינו מכיר לפרוש כ"כ ואך בר"י קים לי שהוא פרוש כמו שפירש"י שם וע"ז קאמר הגמ' איכא דאמרי דא"ל אדכיר מאי דעבדית באורתא וכפירש"י ומשם כבר ראיתיך והכרתיך כי בוודאי אינך פרוש כ"כ. וא"כ ל"ל לטרוחי בשבילך לנהוג בך מדות פרישות וא"ש:

ומעתה י"ל שנשמע מביאור מאמר הגמ' הנ"ל דברי מוסר וזהירות ושמירת מצות תוה"ק לשמור דתינו הקדושה ואל יאמר האדם כי שמירת הדת והמצות הם נגד שארי האומות. וע"כ הם יביאו לנו התרחקות מאתם. אלא ההיפך שזאת מביא לנו התקרבות מהם למצוא חן בעיניהם ע"י שמירת דתינו הקדושה. דהלא עינינו הרואות דע"י שמירת המצות שהי' ר"י פרוש וחסיד מצא חן בעיני המלך כשבור מלכא מלך פרס כפירש"י בסוף ב"מ הנ"ל. דע"י שהי' מכיר בו שהי' פרוש וחסיד באמת כבדהו וטרח בשבילו לנעוץ הסכין לבלתי האכילו אפי' דבר שע"פ דין שרי כ"א למידת פרישות כהנ"ל. משא"כ לבאטי שלא הי' חשוב כ"כ בעיניו כמ"ש לעיל וע"כ עלינו לשמור מצות ד' ומצות המלך והשי"ת יתן לנו חן וחסד כלבבנו ונזכה בנחמות ציון וירושלים ב"ב אמן:

תוכן העניינים

שארית יעקב (דניזון) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה