אור ברסלב
שארית יעקב (דניזון) חלק א שו"ת אהע"ז › סימן מט

שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון

שו"ת אהע"ז · סימן מט

סימן מח

הדרן על מס' בכורות

בשילהי מס'. האומר לשלוחו צא ועשר עלי רב פפי משמי' דרבא אמר קרא לתשיעי עשירי קדוש ולאחד עשר עשירי א"ק ורב פפא כו' אפי' קרא לתשיעי עשירי א"ק דא"ל לתקוני כו' ופריך מהא דתנן האומר כו' פיחת כו' תרומתו תרומה ומשני התם כו' א"ל להכי אמדתיך הכא טעותא כו'. והרמב"ן פ' ברפ"ח דבכורות כרב פפא ולכאורה קשה אמאי לא פסק לחומר כרב פפי דס"ל קדוש. ונ"ל ליישב בהקדם לבאר במאי פליגי ר"פ ורב פפא ומאיזה טעם ל"ל לרב פפי סברת ר"פ דמ"ל לתקוני שדרתיך כו' כיון דצריך להמתין עד שיומם לאסור בגו"ע. א"כ מפסיד לי' כמו דמודה דאם קרא לאחד עשר עשירי דא"ק מה"ט. ועי' בתוס' ד"ה לתשיעי שנדחקו לתרץ בזה ע"ש. ועוד יש לדקדק על המקשן דפריך מ"ש מהא דתנן האומר כו'. איך לא ס"ד החילוק הפשוט שמשני לי' התרצן שאני התם כו' ועוד דע"כ צ"ל חילוק זה דאל"כ יקשה מהא מתני' הנ"ל על הברייתא שהובא בגמ' ב"מ כ"ב וקדושין נ"ב ע"ב דאם לא נמצאו יפות אין תרומתו תרומה כמו שהקשו התוס' בקדושין מ"א ב' ד"ה פיחת כו' וקשה כו' וי"ל כו' יעו"ש וממילא מתורץ גם כאן כסברת התרצן הנ"ל:

אך בטרם נבוא ליישב את כל הנ"ל נקדים לבאר את אשר יש לנו מסיומא דגמ' הנ"ל לפשוט שאלה גדולה אשר חקרו הראשונים הלא הם חכמי ווינעצייא מסתפקים מי שביטל חמצו בשעה ששית שאסור רק מדרבנן אי נימא דעכ"פ מועיל ביטול זה שלא יעבור איסור תורה מאחר שמה"ת היא באותו שעה ברשותו ומותר לבטלו. או דילמא כיון דאסור מדרבנן הוה כהפקר ולא מהני הך ביטול אפי' לדחות איסור התורה. והובא ספק דין זה בפר"ח הובא באו"ח לפסחים בריש מתני' ובדף ט' בתוס' ד"ה היינו שתי קופות יעו"ש. ויש לנו לכאורה לפשוט ממתני' דתרומות שהובא כאן דקתני פיחת עשרה היינו שתרם אחד מארבעים או הוסיף עשרה היינו שתרם אחד מששים כפירש"י יעו"ש. וניחזי אנן האי או הוסיף עשרה ל"ל למיתני הלא מה אם פיחת עשרה דמפסיד לבעה"ב תרומתו תרומה. ומכ"ש אם הוסיף עשרה דלא מפסיד לבעה"ב דתרומתו תרומה אלא ע"כ צ"ל דאתי לאשמעינן הדיוקא דדוקא הוסיף עשרה אבל אם הי' מוסיף יותר מעשרה היינו אחד משבעים אז בטל השליחות ואין תרומתו תרומה משום דלא קיים שיעור תרומה דרבנן ויקשה מ"ט הלא מה"ת קיי"ל כשמואל דאף חיטה אחת פוטרת הכרי אלא ש"מ ממתני' כיון דרבנן התקינו ואמרו דאין תרומתו תרומה בפחות מאחד בששים אזי גם דין תרומה דמה"ת לא קיים וא"כ תפשוט מיני' גם גבי ספק דין חמץ הנ"ל כיון דאסרו רבנן לא יועיל הביטול אף לדחות איסור ד"ת:

אולם יש לדחות דשליחות שאני משום דבעה"ב יוכל לומר לו אנא מצוה בשלימות עבידנא לקיים ורק אם הוסיף עשרה תרומתו תרומה כיון דגם מדרבנן יצא ידי תרומה יוכל לומר לו בהכי אמדתיך. משא"כ לענין עצם הדין אם יועיל לד"ת אכתי תהדר הספק אם מועיל או לא. אך לפ"ז יש לכאורה לפשוט מה שנסתפק המל"מ בפ"ז מה' אישות ה' כ' במי שעשה שליח לקדש לו אשה והלך וקידש לו אשה שקידושי' אינו אלא מדרבנן מהו מי אמרינן דהוה מקודשת לכהפ"ח מדרבנן. או דילמא דלא הוה קידושין כלל משום דמ"ל המשלח אני לא עשיתיו שליח אלא אקדושין וודאי שהוא מה"ת. ולפמ"ש לעיל הא דקתני במתני' או הוסיף עשרה לדייק דאם הוסיף יותר מעשרה אין תרומתו תרומה משום דמ"ל לשליח אנא מצוה בשלימות שדירנא לעשות וא"כ נפשוט דה"ה הכא מ"ל דעל קדושין שלימות שדירנא וא"כ בטל לגמרי השליחות. איברא דליכא למפשט מכאן כלום די"ל דזיל הכא קא מדחי וזיל כו' דאם בא לפשוט ספיקא דמל"מ. י"ל דהכא הטעם כיון דמדרבנן לא תיקן אז גם לד"ת לא יועיל כמו שמספקים הראשונים הנ"ל וכמ"ש לעיל:

ועתה נחזור לענין נידן דידן שליחות דמעשר בהמה דהנה מסתברא לחלק בין טעותא דהכא בין טעותא דשליחות בשאר דברים. דניחזי בעלמא גם אם המשלח בעצמו טעה. ויש לו להתברר דטעה הדין דיכול להחזיר בו. דקיי"ל קנין בטעות חוזר. וע"כ נותנת הסברא דאם שלח שליח וטעה אזי אף בטעות כ"ד יכול המשלח לבטל שליחותו ולומר לתקוני שדרתיך כו' משא"כ הכא גבי מעשר בהמה דהדין כי אף שטעה בעה"ב בעצמו וקרא לתשיעי עשירי לא יכול לחזור בו וקדוש. כמו דאיתא בגמ' לעיל ס' בברייתא וילפינן מקרא דכתיב וכל מעשר בקר כו' יעו"ש. ולפ"ז נוטה הסברא לומר דשליח הוה כמותו כדקיי"ל בכ"מ שלוחו שא"כ איברא דזה תלי' בפלוגתא דתנאי אם השליח נחשב כגופו ממש או לא. דאיתא בב"מ צ"ו א' ובנדרים ע"ב האומר לאפוטרופסו הפר נדרי אשתי. ר' יאשי' אמר לא"כ שנאמר אישה יפירנה. ורי"א מצינו בכל התורה דשלוחו שא"כ הרי חזינן דסברת ר' יאשי' דלא מיקרי השליח ממש כגופו של בעלים. ור"י ס"ל דהשליח חשיב כגופו של בעלים. וכ"מ באו"ח בקדושין י"ב ד"ה הניחא כו' ומ"ג ע"א ד"ה כיון דאמר מר כו' שכתב ג"כ דתלי' בזה הפלוגתא הנ"ל יעו"ש. ולפ"ז י"ל דבהכי פליגי המקשן והתרצן. דהמקשן הי' ס"ל דשליח הוה לי' כגופו ולהכי פריך מדתנן במתני' כו' תרומתו תרומה. אלמא שלוחו שא"כ אלא בשאר דברים בעינן דלא יטעה השליח דאל"כ מ"ל לתיקוני כו' כמ"ש לעיל. משא"כ הכא דאף בבעה"ב המשלח שטעה בכך. מ"מ הוא קדוש. א"כ ה"ה גבי שליח שטעה וקרא לעשירי עשירי שיהי' קדוש משום דשלוחו ה"ל כגופו. אבל המתרץ ס"ל דלא הוה השליח כגופו ממש. וע"כ משני שפיר כיון דטעותא הוא כו'. ובהכי י"ל פליגי ר"פ ור"פ דרב פפי ס"ל דשליח חשיב כגופו וע"כ ס"ל דאם קרא לתשיעי עשירי דקדוש כמו בע"ב דטעה כמ"ש והא דמודה דאם קרא לאחד עשר עשירי דא"ק משום דכבר עשה שליחותו אחר שיצא העשירי כמ"ש התוס' הנ"ל. ולפ"ז א"ש מה שפסק הרמב"ם כרב פפא דא"ק משום דקיי"ל ג"כ בכ"מ דשליח לאו כגופו ממש חשיב וקיי"ל ג"כ כר' יאשי' הנ"ל. וכמו שפסק בגמ' קידושין מ"ג דהלכתא דשליח נעשה עד משום לא כגופו ממש חשיב כמו שמפרש הגמ' שם הטעם למ"ד אין שליח נעשה עד מה"ט משום דשליח נחשב כגופו יעו"ש. וא"כ שפיר פסק הרמב"ם כרב פפא כיון דקיי"ל דשליח לא נחשב כגופו ממילא ליכא לחלק בין טעות דהכא לטעות דעלמא דמא"ל לתקוני שדרתיך כו' ודו"ק:

ואחרי אשר בארנו דהיכא שיש שינוי או טעות בשליחות אזי השליחות בטל יש להקשות מהא דתנן בריש מתני' דזבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה דיקשה הלא כיון שלא עלו לבעלים לשם חובה איכא שינוי בשליחות ומצי א"ל לתקוני שדרתיך כו' ואיך קתני דהקרבן כשר הא השליחות בטל א"כ להוי גם הקרבן פסול. ואין לתרץ דכהנים שלוחי דרחמנא הם דא"כ אכתי יקשה מאי מיבעי לי' הגמ' בנדרים ל"ה הני כהני אם שלוחי דידן הוו או שלוחי דרחמנא ונשאר בספיקא דלא איפשיטא נפשטי' לי' ממתני' דזבחים הנ"ל דשלוחי דרחמנא הם כמ"ש:

וי"ל ע"פ מ"ש התוס' בקדושין כ"ג ב' בד"ה דאר"ה כו' ותימא כו' אי נמי י"ל דהק"מ לי' הני כהני שלוחי דרחמנא דוקא ולא שלוחי דידן כלל או דילמא הוו נמי שלוחי דידן עכ"ל יעו"ש ולפ"ז אין מקום לקושיתינו דכיון דהם וודאי שד"ר. וע"כ אפי' ששינה מדעת הבעלים מ"מ הקרבן כשר משום שליחות דרחמנא כמו שאם כהן מקריב שלא לדעת בעלים הקרבן כשר כמ"ש התוס' שם וכפי' המהרש"א דבריהם יעו"ש:

אך עוד קשה לנו ממתני' דפסחים פ"ח ב' דהאומר לעבדו צא ושחוט עלי הפסח ושחט גדי וטלה יאכל מן הראשון ופריך הגמ' הא אסור למנות על שני פסחים כאחד דתלי' בברירה ובדאורייתא אין ברירה ומוקי הגמ' במלך ומלכה דלא קפדי ולא תלי' בברירה כפירש"י יעו"ש מ"מ אכתי קשה מדשינה השליח לשחוט גדי וטלה למנות על שתי פסחים דאסור לכתחילה א"כ ממילא בטל השליחות ומצאתי הקושי' אח"כ בשו"ת ארץ צבי בסוף שאלה ה' בשם הגאון מהר"ש קלוגער ז"ל וכתב שם בקיצור דתלי', אם הוה כמעביר יעו"ש. וכן קיימתי מסברא דנפשאי לתרץ כן ע"פ הגמ' כתובות צ"ט א' בלישנא בתרא דהיכא דאמר לשלוחו זיל וזבין לי' ליתכא ואזיל וזבין לי' כורא. דמוסיף על דבריו הוה וליתכא מיהא קנה הלוקח ולפ"ז ה"ה גם בנידן דידן כיון דעל חד עשה לו שליח לשחוט ומלך ומלכה לא קפדי אם גדי או טלה א"כ הוה אך כמוסיף על דבריו. אך עוד תהדר הקושי' ללישנא קמא דמיבעי לי' ולא אפשטא ממתני' דפסחים הנ"ל דמוכח דהוה כמוסיף כמו שהוכחנו. וע"כ נראה לענ"ד לישב באופן אחר בהקדם שיש לדקדק במתני' דפסחים הנ"ל אמאי דקדק ונקט עבד דוקא ולא קתני סתם האומר לשלוחו ע"כ י"ל דבדיקדוק נקט עבדו לתרץ קושיתינו הנ"ל בהקדם מ"ש במהרי"ט אלגזי בה' בכורות להרמב"ן בסוף פ"ד בדף ל"ו דיד העבד או הפועל חשיב טפי משליח דעלמא דהוה לי' כגופו וכן הביא בשם מחנה אפרים ה' שלוחין סי' י"א יעו"ש מה שהביאו ראייתם מגמ' דב"מ צ"ו א' יעו"ש דלפ"ז שפיר נקט עבדו משום דהוא אינו בגדר שליחות כלל כ"א הוה כגופו ועי' במחנה אפרים בה' מכירה סי' ט"ו מש"ש ועי' בנתיבות סי' קפ"ח ואין כאן מקום להאריך:

ומעתה יש לנו לשלוב את ההדרן כנהוג. דהנה קי"ל דהשותפין פטורים ממעשר בהמה כדתנן לעיל נ"ו ב' ויליף שם הגמ' משום דכתיב גבי בכור יהי' לך ולא של שותפות ואא"ע לבכור דאיתא בשותפות ישראל דכתיב ובכורות בקרכם כו' תנהו לענין מעשר בהמה וקשה מנ"ל לשותפות ישראל. דילמא אתי' קרא למעט שותפות כותים כדמצינו גבי בכור לעיל בריש מס' במשנה הראשונה דשותפות כותי פטור מן הבכורה שנאמר בישראל ולא באחרים וכמו כן ס"ל רבנן בחולין קל"ה א' גבי ראשית הגז דבהמות השותפים בישראל חייבים ברה"ג והא דכתיב גז צאנך היינו למעוטי שותפות כותי יעו"ש. אך זאת אין להקשות כיון דלרבנן גבי רה"ג בחולין הנ"ל ס"ל דשותפות ישראל חייב ברה"ג בלא שום ריבוי רק דס"ל דמיעוט דצאנך לא מסתברא למעט כ"א שותפות כותי א"כ יקשה בבכור נמי ל"ל האי קרא דבכורות בקרכם כו' לרבות שותפות ישראל הא ממילא מדכתיב בישראל ולא באחרים וגם קרא דבקרך וצאנך מסתברא למעוטי רק שותפות כותי וחדא בשותפות אם ואידך לשותפות העובר כמ"ש התוס' לעיל בריש מכילתין ד"ה והמשתתף יעו"ש. זה אינו די"ל דגבי בכור שאני דאי לאו דכתיב בכורות בקרכם כו' לרבות שותפות ישראל אז ה"א דקרא דכתיב גבי בכור יהי' לך למעוטי שותפות אה"נ לגופא איצטרך. וא"ת הא כבר כתיב בקרך למעט שותפות אז י"ל דבעינן למעוטי אף שותפות ישראל. משא"כ השתא דאיכא קרא דבכורות בקרכם כו' לרבות גבי בכור שותפות ישראל ע"כ קרא דויהי' לך אא"ע קאי למעשר בהמה כדאיתא בגמ' הנ"ל. אבל אכתי קשה קושייתינו הנ"ל מנ"ל גבי מעשר בהמה למעוטי אפי' שותפות ישראל ואין לתרץ דמסתברא דמיעוט הקרא ויהי' לך משמע לגמרי יהי' משלך ולא משל שותפות זה דוחק לומר כן. ועוד דא"כ תהדר קושייתינו דלעיל ל"ל קרא דבכורות בקרכם לרבות שותפות ישראל והשתא א"א לתרץ כהנ"ל כדי שלא תאמר דויהי' לך אתי' למעט גבי בכור גופא דא"כ יקשה בקרך וצאנך למאי אתי' הא מקרא דויהי' לך ממעט אפי' ישראל אע"כ דאין משמעות מיעוט דהאי קרא ויהי' לך למעט לגמרי וא"כ תהדר קושייתינו מנ"ל במעשר בהמה למעוטי אפי' שותפות ישראל. וע"כ נראה לנו לתרץ ע"פ מה דאיתא לעיל נ"ה ע"ב במתני' דהלוקח או מתנה פטור במעשר בהמה ויליף הגמ' מדכתיב ובכור בניך כו' תעשה לשורך ולצאנך ואא"ע לבכור דלא איתא בעשי' דברחם קדוש תנהו ענין למע"ב. ולפ"ז איכא נמי למידק לכתוב כן תעשה לשור ולצאן לשורך ולצאנך ל"ל כדפריך בחולין ברה"ג הנ"ל וע"כ למעוטי שותפות כותי. וא"כ א"ש קושייתינו דע"כ הא דאיצטרך קרא ויהי' לך לענין מע"ב למעט ג"כ שותפות היינו אפי' שותפות ישראל:

ובזה נשלוב את ההדרן דלכאורה קשה דעוד לאו שפיר סליקא לך מס' בכורות דמבואר בה דאפי' שותפות ישראל פטור מנ"ל הא כקושתיינו הנ"ל. וע"ז אמר הדרן עלך פ' מעשר בהמה דמשם מבואר דאיתא עוד מיעוט למעט שותפות היינו מדכתיב לשורך ולצאנך כמ"ש לעיל וא"כ ע"כ קרא דויהי' לך למעט אפי' שותפות ישראל וא"כ שפיר סליקא לך מס' בכורות. וכן יתן השי"ת לעלות לנו בארץ הקדושה ולקיים שם מצות מעשר בהמה ונזכה לעבודת השי"ת בקדושה וטהרה אמן כי"ר:

תוכן העניינים

שארית יעקב (דניזון) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה