שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון
שו"ת אהע"ז · סימן מו
ישוב כמה קושיות בסוגי' דבכור נוטל פ"ש במלוה
איתא בב"ב קכ"ד ע"ב. אר"י אמר שמואל אין הבכור נוטל פי שנים במלוה ומסיק דשמואל אליבא דרבנן קאמר והדר אמרינן שלחו מתם דבכור נוטל פי שנים במלוה א"ל ר"א לרבינא דאמימר דרש ג"כ כדשלחו מתם הנ"ל א"ל רבינא נהרדעי לטעמייהו דאמר רבה גבה קרקע יש לו גבה מעות אין לו ור"נ אמר גבה מעות יש לו גבה קרקע אין לו ועי' פי' רשב"ם א"ל אביי לרבה לדידך קשי' ולר"נ קשי' כו' א"ל רבה לאביי דטעמי דבני מערבא אמרינן ולן ל"ס ופי' הרשב"ם ולן ל"ס אלא דרבה ור"נ ס"ל דבין גבו מעות ובין גבו קרקע אין הבכור נוטל פי שנים כר"י אמר שמואל הנ"ל וכדפסק ר"פ להלן קכ"ה ע"ב הלכתא דאין הבכור נוטל פ"ש בין גבו קרקע או מעות יע"ש:
והקשו שם התוס' בד"ה ונהרדעי לטעמייהו לפי' רשב"ם. לא שייך לומר נהרדעי לטעמייהו הלא ר"נ שהוא מנהרדעי באמת פליג על אמימר שהוא מנהרדעי דס"ל כדשלחו מתם דבכור נוטל פ"ש במלוה ור"נ ס"ל דאינו נוטל פ"ש במלוה והניחו בקושי' על פי' הרשב"ם יעו"ש:
ועוד הקשו התוס' בדף קכ"ה ע"א ד"ה לטעמייהו דבמ"ע כו' על פירשב"ם הנ"ל. וקשה מגמ' ב"ק מ"ג א' דמוקי רבה ור"נ מה שאמר ר"ע בברייתא שם דאין הבעל יורש את נזקיו דאשתו דמיירי אחר שגירשה ואליבא דרבי דטפי ה"ל לאוקמי' לפי שיטתם אליבא דהלכתא כרבנן דס"ל גבי בכור דאין נוטל פ"ש בין שגבו מעות ובין שגבו קרקע דה"ל ראוי וה"ה הבעל לא יטול בראוי יעו"ש. ועוד הקשה המהרש"א על פירשב"ם בדף קכ"ד ע"ב הנ"ל בד"ה נהרדעי לטעמייהו כו' הא דשלחו מתם פליגי על ר"י אמר שמואל כו' דמנ"ל לומר דפליגי הא י"ל ג"כ דשמואל מיירי לרבה בגבו מעות ולר"נ בגבו קרקע דליכא למימר משום דשמואל סתמא קאמר דהא מילתא דשלחו מתם ואמימר נמי סתמא קאמרי ואפ"ה מפלגינן מלתייהו והניח ביש ליישב יעו"ש:
ונ"ל ליישב קושיות הנ"ל בחדא מחתא. ע"פ שמבואר לקמן קע"ה ע"ב דפריך לרבה דאמר שבלד"א מדאמר רבה לפרש דשלחו מתם הנ"ל דמיירי בגבו קרקע אלמא דס"ל שבד"א ומשני הגמ' דרבה אליבא דבני מערבא מפרש והוא ל"ס כן. ולפ"ז מוכח מגמ' הנ"ל. דדין אם בכור נוטל פ"ש במלוה בגבו קרקע תלי' בדין שבד"א ודשלחו מתם דס"ל לפירוש רבה דבגבו קרקע נוטל הבכור פ"ש ע"כ צ"ל דס"ל שבד"א אך ר"נ דמפרש דשלחו מתם הנ"ל מיירי דגבו מעות ולא בגבו קרקע צ"ל בהיפך דשלחו מתם ס"ל דשלד"א ולכך אם גבו קרקע אין הבכור נוטל פי שנים דה"ל רק ראוי כיון דמדאורייתא אינם משועבדים הקרקעות רק באם גבו מעות ס"ל דמיקרי מוחזק ולא ראוי מטעם דמעות הלוה ומעות קבל כמ"ש הרשב"ם יעו"ש:
אך רבה ור"נ דלא ס"ל כדשלחו מתם לפי' רשב"ם הנ"ל. אלא דס"ל דבין גבו קרקע ובין גבו מעות אין בכור נוטל פ"ש ע"כ דגם הם ס"ל דשבלד"א ע"כ בגבו קרקע מיקרי רק ראוי ולא מוחזק אלא דס"ל דגם בגבו מעות הדין כן דלא מיקרי רק ראוי וזהו כד' ר"פ הנ"ל דפסק ג"כ כשמואל הנ"ל וכתבו התוס' שם בדף קכ"ה בסוף ד"ה ואין הבכור כו' ג"כ טעמא דר"פ משום דס"ל שבלד"א והוכיחו ג"כ כמ"ש לעיל מגמ' קע"ה דמדמי להו אהדדי אלא שהקשה ע"ז מהא דאמר ר"פ בקדושין י"ג דשבד"א והניחו בצ"ע יעו"ש. אולם לפי מ"ש התוס' בשילהי דב"ב דף קע"ו בד"ה ר"פ מתורץ קושייתם הנ"ל יעו"ש וכן הוכיח הש"ך בחו"מ סי' ל"ט מהא דאמר ר"פ בב"ב ע"ד א' דפריעת ב"ח מצוה ויתמי לאו בני מצוה נינהו דס"ל ע"כ שבלד"א דאלת"ה מה לנו דבני לאו בני מעביד מצוה הא מדאורייתא משועבדים הקרקעות לב"ח יעו"ש:
ובהכי מיושב גמ' ב"ק י"א ע"ב. אמר עולא אמר ר"א הלכתא גובין מן העבדים א"ל ר"נ לעולא אפי' מיתמי א"ל מיני' כו' ולבתר דנפק א"ל עולא הכא אמר ר"א אפי' מיתמי ואר"נ אישתמטין עולא ועי' פירש"י. אבל מ"מ יש להקשות אמאי לא אמר כפי האמת בד' ר"א שגובין אפי' מיתמי דמנ"ל דיקפחהו ע"ז. ולפמ"ש לעיל א"ש דהנה התוס' כתבו שם י"ב א' ד"ה אנא מתניתא כו' דהא דס"ל ר"נ דעבדי כמטלטלי לענין גבי' מיתומים משום דס"ל שבלד"א ולא גבי אלא מדרבנן. ובמילי דרבנן עבדי כמטלטלי יעו"ש. ועוד איתא בסנהדרין י"ז ע"ב דשלחו מתם זהו ר' אלעזר והוא מרי דארעא דישראל והשתא א"ש דעולא הי' מתיירא לומר לפני ר"נ דר"א ס"ל דגובין עבדים אפי' מיתמי דא"כ צ"ל מה"ט דס"ל דשבד"א ולענין דאורייתא כ"ע ס"ל דעבדים כקרקע. וע"כ ס"ל ר"א דגובין מעבדים אפי' מיתמי. אבל עולא הי' יודע דר"נ פירש הא דשלחו מתם בב"ב הנ"ל דבכור נוטל פ"ש במלוה דוקא בגבו מעות ולא בקרקע אלמא דס"ל אליבא דשלחו מתם וזה נמי ר' אלעזר דס"ל שבלד"א וא"כ אלו הי' אמר לו האמת לד' ר"א הנ"ל דגובין מעבדים אפי' מיתמי אזי ההכרח לומר דס"ל שבד"א כהנ"ל. ואז בוודאי יקפחהו למרמי' דר"א אדר"א. וע"כ כיחש לי' וא"ל לר"נ דרק מיני' אמר ר"א אלא אח"כ דנפק אמר עולא דאמר ר"א אפי' מיתמי דעולא ס"ל דגם מה דשלחו מתם דבכור נוטל פ"ש במלוה כד' רבה דפי' דמיירי בגבו קרקע או דס"ל דסתם אמרו בין גבו קרקע ובין גבו מעות משום דס"ל כשיטתו דאמר עולא בב"ב קע"ה ע"ב דשבד"א:
ומעתה מתורץ שפיר קושי' המהרש"א על פי' הרשב"ם. דע"כ שמואל פליגי על שלחו מתם דאליבא דרבה דפי' דשלחו מתם איירי בגבו קרקע פשיטא דליכא למימר דשמואל מיירי בגבו מעות אבל בגבו קרקע מודה לשלחו מתם דנוטל פ"ש הלא שמואל ס"ל בהדי' בסוף ב"ב הנ"ל דשבלד"א. ואפי' לר"נ ליכא למימר דשמואל מיירי בגבו קרקע אבל בגבו מעות מודה לשלחו מתם דנוטל פ"ש דא"כ יותר ה"ל לשמואל לאשמעינן הרבותא כדשלחו מתם דגבו מעות נוטל פ"ש ולא לומר דאין נוטל פ"ש בגבו קרקע דזאת אינה רבותא כלל לשיטתי' מ"ש כבר דשבלד"א ואלא ש"מ דשמואל אתי לאשמעינן דאפי' גבו מעות נמי אינו נוטל פ"ש לאפוקי דשלחו מהם:
וגם מתורץ השתא קושי' התוס' הנ"ל לפי' הרשב"ם. איך קאמר נהרדעי לטעמייהו הא לפי המסקנא באמת פליג ר"נ עליהם כהנ"ל. די"ל דאין ר"ל לטעמייהו דחד דינא אית להו אלא כוונתו לטעמייהו דכ"א לשיטתי' אזיל דתלי' בדין שבד"א כמו שהוכחתי לעיל דאמימר דהוא מנהרדעי אזיל בשיטת דיינא דנהרדעי ור"א דס"ל בב"ק י"ב הנ"ל דגובין עבדים מיתמי וע"כ דס"ל שבד"א ובמילי דאורייתא עבדי כמקרקע דמי' כמ"ש התוס' וכהנ"ל וע"כ ס"ל כשלחו מתם דנוטל פ"ש דמיקרי מוחזק ולא ראוי. ור"נ ורבה אזלי לטעמייהו דס"ל דשבלד"א רבה בהדי' אמר לקמן בב"ב דף קע"ה דשבלד"א יעו"ש. ור"נ לפי סברת התוס' דב"ק הנ"ל דכתבו דאם אמרינן שבד"א הוה גובין מן עבדים דיתמי דבדאורייתא עבדים כקרקע דמי' נמי מוכח מדאמר שם ר"נ דאין גובין מעבדי דיתמי משום דס"ל דשבלד"א ובמילי דרבנן עבדי כמטלטלי וע"כ ס"ל גבי בכור דאין נוטל פ"ש כשמואל. ואף למ"ש הרשב"ם בעצמו טעם אחר בטעם דר"נ דס"ל דאין גובין מעבדי דיתמי כמו שאביא בזה הלאה. וא"כ לא מוכח משם דר"נ ס"ל דשבלד"א. מ"מ מהא דאמר ר"נ גופא דהיכא דגבו קרקע אין נוטל פ"ש אפי' לשלחו מתם ע"כ מוכח דס"ל דשבלד"א כמ"ש לעיל:
אולם לפי שיטת ר"ת שם בתוס' דב"ב הנ"ל ד"ה נהרדעי כו' וד"ה לטעמייהו כו' דר"נ ס"ל דבין גבו קרקע או מעות נוטל פ"ש כאמימר דנהרדעי הנ"ל יעו"ש. ולפ"ז ע"כ דר"נ ס"ל דשבד"א וא"כ לפ"ז יקשה דר"נ אדר"נ דס"ל בב"ק הנ"ל דאין גובין מעבדי דיתמי ולסברת התוס' בשם ר"י שם בב"ק הנ"ל מוכח דס"ל דשבלד"א. וע"ז י"ל דר"ת הנ"ל לא יסבור כסברת התוס' דב"ק הנ"ל שכתבו בשם ר"י הנ"ל. אלא דס"ל דאה"נ דר"נ ס"ל שבד"א ומ"מ אין גובין מן העבדים דלענין גבי' עבדי מטלטלין נחשבים, משום דניידי כמטלטלין ויוכל להבריחן ולא יסמוך ד' המלוה עליהם כמו שפי' הרשב"ם בב"ב קכ"ח ע"א ד"ה אמר ר"נ דאין גובין מעבדים יעו"ש ושוב מצאתי להאו"ת בסי' ל"ט ס"ק א' שמישב פי' הר"ת כן יעו"ש ואשמח:
ולפמ"ש מתורץ ג"כ קושי' השני' של התוס' על פי' הרשב"ם. בב"ק מ"ג הנ"ל. דאמאי לא מוקי רבה ור"נ הא דקתני דאין הבעל יורש את אשתו בנזקי' כרבנן דס"ל דמיקרי ראוי גם גבי בכור כהנ"ל ול"ל לתרוצי בגרושה. די"ל כעין תי' ר"י דאורלינש בתוס' ב"ב קכ"ה בסוף ד"ה לטעמייהו יע"ש וביותר ביאר משום שם לתרץ לדברי ר"ל דאמר שם דלא אמר ר"ע דלא ירית לה בעל אלא בכופר אבל בשארי נזקים ירית לה בעל וטעמו י"ל משום דאזיל לשיטתי' דס"ל בב"ב קע"ה דשבד"א וא"כ מקרי מוחזק גם גבי בכור שנוטל פ"ש במלוה וע"כ כרבי ס"ל ולא כרבנן וע"כ הוצרכו לתרץ אך בגרושה ותו ל"ק מידי: