שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון
שו"ת אהע"ז · סימן מג
שאלה אחד החזיק בית יותר משלוש שנים רצופות ובא אחד וערער כי הבית שלו וחבירו בא בגזילה בתוכו והמחזיק טען כי לקח ממנו רק אין לו שטר מכירה מהמוכר משום דדחה אותו בלך ושוב ומחר אתן מהו דינו:
תשובה הנה שאלה כזה איתא בשער המשפט הובא בפ"ת לחו"מ סי' ק"מ ס"ק ה' וז"ל כתב בשה"מ יש להסתפק היכא שהודה המחזיק שלא נטל שטר כלל אי מהמנינן לי' במגו דאי בעי אמר אבדתי שטרי או דלמא כיון דטעמא דחזקת ג"ש. דעד תלתא שנין מזדהר אינש בשטרי דכל הקונה נוטל שטר וא"כ כיון שזה מודה שלא הי' לו שטר הוה כמגו במקום עדים וצ"ע יעו"ש:
שוב מצאתי בתפארת ישראל ברפ"ג דב"ב במשניות ס"ק א' דכתב בפשיטות דאפי' מודה המחזיק שלא הי' לו שטר מעולם שקנה השדה בלא שטר (ור"ל דקנה אך בכסף ובחזקה דקיי"ל בחו"מ סי' קצ"ב סעי' ט"ז דחזקה לחודא אף בלא כסף ובלא שטר קנה אפי' במקום שנהגו לכתוב שטר) עכ"פ נאמן אחר ג"ש במגו דטען שהי' לו שטר ואבד עכ"ל יעו"ש:
איברא דפשיטותו של בעל ת"י הנ"ל לא ידענא. דמסתברא כד' השער המשפט הנ"ל דהוה כמגו במקום עדים משום דאין דרך בני אדם לקנות קרקע או בית בלא שטר כדמצינו בכה"ג בסי' ע' בחו"מ גבי א"ל אל תפרעני אלא בעדים והלוה אמר שפרע לי' שלא בעדים דאינו נאמן במגו משום דאנן סהדי. כיון שאמר לו את"פ אלא בעדים דלא פרעי' לי' שלא בעדים והוה מיגו במקום עדים כמ"ש הב"י הובא שם בש"ך סס"ק י"א וא"כ ה"ה בנידן דידן דג"כ אנן סהדי דלא שדי אינש זוזי בכדי לקנות בית בלא שטר. וא"כ נחשב נמי כמיגו במקום עדים:
אך כאשר עיינתי בזה נראה לענ"ד דזה תלי' בין שני הטעמים דמהני חזקת ש"ש דלטעם הרמב"ן הובא בקצוה"ח סי' ק"מ ס' ז' שכתב דעיקר הטעם משום כיון דשתק המערער ולא מיחה ע"כ רגלים לדבר דמסתמא מכרו לו דאלת"ה לא הוה שתק כולי האי אלא דתוך שלש שנים איתרע טענת המחזיק משום דאמרינן לי' אחוי שטרך. אך לבתר ש"ש דלאו ריעותא הוא משום דטפי לא מזדהר אינש בשטרי אז אמרינן חזקה מדשתק וודאי מכרו לי'. וכ"כ התורת חיים וכ"מ ד' הרשב"ם במתני' מ"א ע"א יעו"ש. ולפ"ז י"ל בנידן דידן נמי הוה חזקה מדשתק המערער כולי האי בוודאי מכרו לו כדטען המחזיק לקחתי ממנו ולבתר מש"ש לאו ריעותא היא דלית לי' שטרא. ומאי איכפת לנו עכשיו מפני מה אין לו שטר אם מחמת שאבד לו דלא מזדהר טפי מש"ש או מפני דבר אחר. כמו שטען המחזיק משום שדחה לו כל יום מלתתו שטר עד שעברו ש"ש:
אבל לפי הטעם שכתב הקצוה"ח בעצמו דעיקר הא דמהני חזקת ש"ש אינו אלא תקנת חכמים שתקנו משום תיקון העולם דלא יפסידו הלקוחות דלא רגילי להזהר בשטר טפי מש"ש דסבר המחזיק מדישב בה ש"ש בלא ערעור בוודאי לא יערער עוד ולא מזהר טפי וימשך מזה פסידא ללקוחות ולכן ראו החכמים לתקן שיהי' נאמן בחזקת ש"ש והמערער שהאמת אתו יעשה מחאה תוך שלש ואז אחר המחאה יזדהר המחזיק בשטרו טפי ואם לא יזדהר אז המחזיק אפסיד אנפשי' יע"ש. ולפ"ז י"ל בנידן דידן היכא דהמחזיק מודה ואומר דלא השיג שטר מעולם א"כ י"ל דאיהו דאפסיד אנפשי' דלא הי' לקנות בלא שטר וא"כ זהו בגדר דבר שלא שכיח א"כ י"ל דלא הוה בכלל תיקון החכמים משום תיקון העולם משום הפסד דלקוחות הנ"ל:
ועוד נראה לי דע"פ תרי טעמא הנ"ל תלי' ג"כ המחלוקת בסי' קל"ה אם מהני חזקת ש"ש בבהמה וחי' דלד' המחבר והרמב"ם לשיטת הסמ"ע שם דאין להם חזקה ש"ש בבהמה וחי' וכתב טעמם משום דלאו בני שטרי נינהו. דזהו ג"כ הטעם דלא מהני חזקת ש"ש במטלטלים משום דלאו בני שטרי נינהו ע"ש בסמ"ע ס"ק ג' דלכאורה אינו מובן האי טעמא שפיר דמה מועיל הא דלאו בני שטרי נינהו דמ"מ הי"ל מדשתק המערער ולא מיחה בוודאי מכרו לו או דהרמב"ם והמחבר ס"ל כד' וכטעם הקצוה"ח דאינו אלא משום תקנת חכמים משום תיקון העולם דלא יפסידו הלקוחות וכמו שהוכיח הקצוה"ח גופא מלשון הרמב"ם דכוותי' ס"ל יעו"ש בסי' הנ"ל וא"כ גבי מטלטלין או בבהמה וחי' דלאו בני שטרי נינהו לא שייך בהם כלל תקנת החכמים לומר משום תיקון העולם כמבואר בטעם הקצוה"ח הנ"ל:
משא"כ לטעם דהרמב"ן הנ"ל דס"ל דטעמא דמהני חזקת ג' שנים. העיקר תלוי מדשתק לו בוודאי מכרו לי' אלא בעינן ש"ש משום דיש בו ריעותא דה"ל לזהר בשטרי כהנ"ל. א"כ גם גבי מטלטלין או בהמה נימא הכי מדשתק מסתמא מכר לו וריעותא דה"ל לזהר בשטרי ליכא כאן דלאו בני שטרי נינהו. אלא לדידי' צ"ל מה דלא מהני במטלטלין חזקת דש"ש משום הטעם שכתב הטור די"ל דלמא השאילום או השכירום ואח"כ שכח וכן משאיל לפעמים או משכיר אף יותר מש"ש הובא בסמ"ע הנ"ל. וע"כ ל"ל מדשתק לי' כולי האי די"ל דלמא שכח. אבל בבהמה וחי' דאין דרך לשאול ולהשכיר אף יותר מש"ש ולא שייך בהם שכח. ע"כ לדידי' באמת מהני חזקת ש"ש וכמ"ש הסמ"ע שם. וא"כ לפ"ז נוכל להוכיח מכל הפוסקים דס"ל דמהני חזקת ש"ש בבהמה וחי' כמ"ש הש"ך שם ס"ק ג' ע"ש. דגם הם כטעם הרמב"ן ס"ל דעיקר תלוי מדשתק כולי האי ש"מ דמכרו לו ואף בבהמה וחי' לא שייך טענת השטר דלאו בני שטרי נינהו כמ"ש לעיל. וא"כ ה"ה גבי נידן דידן דהדין עם המחזיק כמ"ש לעיל וזה מיקרי חזקה ש"ש שיש לו עמו טענה והא דנקטי הגמ' והפוסקים למימר קניתי או נתן לי במתנה ואבדתי שטרי הוא רק לרווחא דמילתא או דנ"מ לאפוקי אם הראה שטרו דאז עליו לקיימו כמבואר בסי' ק"מ סעיף ג'. או לענין שאם הי' מקודם שיש לו שטר ואח"כ טען שנאבד ממנו כמבואר שם בסעי' ה' יעו"ש. והראי' דבמתני' דב"ב מ"א א' לא הזכיר כלל אבדתי שטרי אלא קתני שמכרת לי ושנתת לי במתנה. אביך מכרה לי אביך נתנה לי הרי זו חזקה עכ"ל. ומשמע דרק אם טען שמכר לו או נתן לו זהו מיקרי חזקה שיש לו עמו טענה:
ועוד יש לי להביא ראי' דחזקת ש"ש וטענה שקנה ממנו מועיל אפי' שאמר שלא הי' שטר מעולם מגמ' כתובות י"ז ע"ב דקאמר דלכך לא קתני ומודה ר"י באומר שדה זו שלך היתה ולקחתיה ממך משום דבעי למיתני סיפא אם יש עדים שהוא שלו והוא אומר לקחתי' ממנו אינו נאמן ופריך היכא דמי אי דאכל שני חזקה אמאי לא מהימן ואי דלא אכיל שני חזקה פשיטא דלא מהימן. וא"כ מאי קא פריך פשיטא דלא מהימן הלא י"ל דמיירי דאכל שני חזקה אך דטען לקחתי ולא השגתי שטר מכירה וזה אתי' לאשמעינן דבכה"ג נמי לא מהימן אלא ש"מ דבכה"ג בוודאי מהימן דמיקרי שפיר חזקה שיש לו טענה וכמ"ש לעיל: