שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון
שו"ת אהע"ז · סימן מב
שאלה בענין ס"ת
נמצא בפה בערכאות. ס"ת ישן. ומונח זה בידם משנים רבות. ואין אנו יודעים איך בא הס"ת לידם ובשנים הקודמות השביעו בו היהודים. ועתה השיבו את הס"ת לידי הגבאי והיא כתובה על קלף מהודר מאוד והיא כתובה בכתב וועליש. מהו לקרות בו:
והנה זאת ליכא פסול מה דכתובה בכתב וועליש כבר מבואר בנוב"י מה"ק סי' פ' ובמה"ת סי' קע"א דאין לפוסלה בשביל כתב וועליש יעו"ש. וכמ"ש ג"כ בשו"ת עמודי אש ת' ד' יעו"ש:
אך ע"ז יש לנו להסתפק אם היא ס"ת כשרה. יען יש פלוגתת הראשונים בס"ת הנמצא ביד א"י והובא ביו"ד סי' רפ"א שתי דעות בזה באין הכרע. שם בסעי' א' יש מי שמכשיר ויש אומרים יגנז. אולם הש"ך כתב שם ביו"ד ס"ק ה' דבמקומות שאין הא"י יודעין לכתוב עברית כשרה אפי' נמצא ס"ת בידם דאמרינן מסתמא מידי ישראל לקחו אותו יעו"ש וכ"מ ד' הפמ"ג כהש"ך הנ"ל באו"ח סי' ל"ט בט"ז ס"ק ז' יעו"ש:
אך אכתי יש לנו להסתפק דטעם הש"ך לא שייך לומר אלא בסתם א"י משא"כ בסתם ערכאות כנידן דידן דלא שייך לומר סברת הש"ך תהדר החשש. ואף דליכא למיחש דלמא הם או א"י אחרים כתבו את הס"ת. אחרי דמסתמא אין יודעים לכתוב ס"ת. אך דאיכא למיחש דילמא שכרו אצל סופר עברי לכתוב עבורם ס"ת להשביע בו את היהודים ואף כי הכל הי' מוכרח לכתוב כהלכתן משום דמירתת פן יראו לשאר סופרים ויפסיד שכרו משא"כ עיבוד לשמן או כתיבת האזכרות לשמן דזאת היא מילתא דלא עבידא לגלויי ע"ז איכא למיחש:
אולם זאת מילתא דלא שכיח כי סופר ישראל יכתוב ס"ת לנכרים ויותר מסתברא כי קנו הערכאות מיד ישראל אחד הס"ת. או בדרך אחר ע"ד שאלה באו בידם מאיזה עברי. אך סופר ישראל כתבה כד"ת. וע"כ שלחתי מכתבי זה למרן זקן גאונינו הגאב"ד מהרי"א שליט"א דקאוונא. וכה השיבני ביקרת תשובתו אלי. והנני להשיבו כי לפי דעתי יש לומר דכיון דכתב הש"ך דכיון דאין יודעין לכתוב תלינן דלקחו אותה מישראל כמו כן יש לתלות דקנו אותה לצורך השבועה שמשביעין עם הס"ת לישראל כפי החוק. ועיין ביו"ד סי' רצ"א סעי' ב' דבמקום איבה מותר ליתן לו מזוזה. (כן פסק שם הרמ"א) וי"ל דה"ה ס"ת. ועוד יש לדון בזה לפי מש"כ בספרי עין יצחק. שזיכני ה' כעת להוציאו על פני התבל. והוא בחלק אע"ה סי' כ"ד ענף א' אות ז' לדון דין ספק ספיקא היכא דלחד דיעה הדין ברור דהוא כשר ולהדיעה החולקת ע"ז הוי ספיקא אם כשר או לא דיש להקל ולדון ס"ס להיתרא. וכעין דברי הב"ש באה"ע סי' ע"ז ס"ק י"ז יעו"ש וכן כתבתי שם סעד לזה מן דברי הרשב"א והריטב"א בקדושין ע"ג. דכתבו דין ס"ס ספק שמא רוב ושמא פלגא. וביארתיו שם בטוב טעם דלא הוה זה כמו ס"ס משם אחד וכתבתי לחלק שם וקשה עלי להכפיל כאן ביאור הדברים הללו. ולפ"ז בנ"ד כיון דבעיקר הדבר. בנמצא ס"ת ביד א"י יש בזה פלוגתת הפוסקים. דחד דיעה ס"ל דכשרה וקורין בו וחד דיעה ס"ל יגנז והוי ספק וכפי' רש"י בגיטין מ"ה א"כ ממילא יש לנו לדון דין ס"ס ספק אחד שמא הלכה כמאן דס"ל דאין לנו שום ספק כלל והוא וודאי ס"ת כשרה ואין לנו שום ריעותא כלל בעיקר דבר זה. ואת"ל כהחולקים דס"ל דהוי ספק בזה אכתי יש לנו להסתפק שמא כשרה היא. וע"כ הוי ס"ס מעליא ואין זה ס"ס משם אחד וכמו שביארתי בספרי עין יצחק שם. וע"כ לדעתי ס"ת זו כשרה לקרות בה אך יראו לתת אותה לסופר אומן ולמגיה מובהק לתקן אותה במה שימצא איזה טעות אם נפסק וכדומה ומחמת רוב חולשתי אין לי כח לכתוב יותר ממני ידידו דוש"ת ומברכו ברוב חו"ש יצחק אלחנן החופ"ק קאוונא: