שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון
שו"ת אהע"ז · סימן מא
עוד שאלה בענין קידושין
באה לפני בתולה שנתקדשה מבחור אחד וקבלנו במותב תלתא בפני המקדש והמתקדשת גה"ע כד"ת. עד הראשון אמר שראה ביד הבחור שלושה מטבעות בסך חצי רו"כ. ואח"כ לקח הבחור את ידה של הבתולה ובשעת מעשה לא ראה נתינת המעות להדי' איך שנתן לה בידה אך קול צלצל של כסף שמע. ואח"כ אחר שהחזיק הבחור בידיו את ידה. אמר לה בזה הלשון. הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדמו"י. והבתולה שתקה ושחקה. ואחרי שתים או שלשה מינוטין השליכה המעות הנ"ל תוך ארגז הקאססע כי היא קאסירעדן בהחנות. והיא רגילה תמיד לקבל כסף מהבחור המקדש שעומד ג"כ בחנות של בע"ב של הבתולה הנ"ל. והעד השני אמר ג"כ כה"ג. אך בשינוי מעט דהיינו שראה איך נתן המעות הנ"ל בידה והחזיק בידיו את ידה. ואח"כ אמר לה בלשון הנ"ל הא"ט לי בטבעת זו כדמו"י והיא שתקה ושהקה ואח"כ בערך שתים או שלשה מינוטין זרקה המעות הנ"ל להקאססע כהנ"ל. והבתולה אומרת שלא ידעה ולא הבינה כלל מה שאמר אך שלקחה את הכסף מיד הבחור כדרכה לתת להקאססע אשר היא ממונה עלי' מבעל החנות:
והבחור המקדש אומר אף שלקח המעות הנ"ל עבור מחיר הסחורה שמכר עכ"ז אומר שיש לו רשות לקח המעות לעצמו. וכיון לקדש אותה לו. מהו:
תשובה
הנה לפי מ"ש הרמ"א באה"ע סי' כ"ח סעי' ד' דאם זרק לה הקדושין בתוך חיקה שתיקה כה"ג לא כלום הוא הואיל ולא נתרצית תחלה לקדושי לי' טור בשם הרמ"ה עכ"ל. ופי' הח"מ דאפי' לא אמר כנסי פקדון זה. אלא קאי על כל הזורק לה וגם היא לא נערה הקדושין להשליכם מ"מ לא הוי קדושין כיון שלא גלתה שנתרצית בקדושין. וכן הסכים הב"ש כד' הח"מ ולא כהב"ח דמפרש דאיירי כשנערה הקדושין יעו"ש. וגם בביאור הגר"א ז"ל שם ס"ק ט"ו מוכח דפי' כד' הח"מ וב"ש הנ"ל יעו"ש דבעינן דוקא דנתרצית מעיקרא. אבל סתמא אפי' ספק קדושין לא הוה. ולפ"ז בנידן דידן ג"כ לא גלתה מתחלה דנתרצית. והנתינה מהמקדש לידה היתה בע"כ. הדין דלא הוה קדושין כלל:
אולם לקמן באה"ע סי' מ"ב סעי' א' איתא בהגהת רמ"א וז"ל לקח יד האשה בחזקה שלא ברצונה וקדשה והיא לא זרקה הקדושין הוי מקודשת אע"פ שמתחלה באונס הי' ונתן לה סתם ולא אמר לה כלום הואיל דבתחלה דיבר עמה מקדושין עכ"ל. וזהו ד' הגהת מרדכי ותמה עליו הח"מ הלא הגמ"ר הוא נגד הרמ"ה שהביא בסי' כ"ח הנ"ל ואיך זיכה הרמ"א שטרא לבי תרי להעתיק דברי שניהם יעו"ש:
ומזה הוכיח הב"ח הנ"ל לפרש דע"כ הרמ"ה מיירי שנערה הקדושין וא"כ לד' הח"מ והב"ח שכתבו לחשוש לד' הגמ"ר הנ"ל א"כ בנידן דידן ג"כ יש לנו לחשוש לחומרא לד' הגמ"ר. כיון דלא זרקה מיד את כסף הקדושין:
אך הב"ש שם ס"ק ג' תירץ סתירת דברי הרמ"א באופן אחר דבאמת לא פליג הגמ"ר על הרמ"ה הנ"ל דהיכא דלא גלתה מתחילה רצון שלה אזי אף שלא נערה אח"כ הקדושין נמי אין בקדושין כלום. אך הגמ"ר מיירי שבתחלה גלתה רצונה להתקדש לו. אך שאח"כ לקח ידה בחזקה וקידשה דהוה קדושין. דה"ל לישדינהו וכ"כ הגר"א בביאורו ס"ק ה' יעו"ש וכ"כ המהרש"ך ומהר"מ פאדאווא כד' הב"ש הנ"ל הובא באבני מילואים בסי' כ"ב יעו"ש וכ"כ הח"ס באה"ע סי' פ"ד בד"ה נחזור כו' והמעיין בפנים יראה כי האמת עם הב"ש הנ"ל עכ"ל יעו"ש:
ועוד י"ל אפי' לד' הח"מ דהגמ"ר פליג על הרמ"ה כהנ"ל או לד' הב"ח והט"ז הובא בסי' ל' ס' ו' בב"ש ס"ק י"ח להחמיר אפי' בלא גלתה דעתה מעיקרא דרצונה להתקדש משום דאל"כ ה"ל לישדינהו יעו"ש. מ"מ בנידן דידן י"ל דכ"ע מודים דאין חשש בקדושי'. משום דכאן באמת זרקה אחרי שתים או שלשה מינוטין את כסף הקדושין. כמו שהעידו העדים נהי דלא נוכל לשער אם היתה זאת תכ"ד. או לאחר כ"ד מ"מ כיון שהבתולה אומרת שהיא חשבה שנתן בע"כ דמי המכירה כדי להשליכם לארגז הקאססע. כאשר היא ממונה להיות קאסירערן בחנות דבע"ב ותקבל ממנו תמיד דמי המכירה כנודע לכל וא"כ באופן כזה כ"ע מודים דליכא הוכחה אי לא ניחא לה ה"ל לזרוק תכ"ד על הארץ. דהלא היא סבורה שדמי בע"ב הם ועלי' מוטלת לקחת ולתת בארגז הקאססע כמו שעשתה באמת אח"כ. א"כ זה דמי' למה שמבואר בהדי' בגמ' קידושין י"ג ב' ובש"ע כ"ח ד' דאם אחר שנטלתו בתורת פיקדון א"ל הא"מ כו' ושתקה. דלא הוה קדושין כלל דה"ל שתיקה לאחר מתן מעות והא דלא זרקה משום דחושבת דעלי' האחריות לשלם. וה"נ בנידן דידן דשקלה ע"ד דמי בעל חנות. וא"כ דאחר שנתנה בידה אמר לה הא"מ כו'. דה"ל שתיקה לאחר מתן מעות ולזרוק לא תוכל. וא"כ בוודאי כ"ע מודים בזה דלא הוה חשש קדושין כלל:
ועוד יש בנידן דידן סניף להיתר. לפי שפסק הרמ"א בסי' מ"ב ס' ד' כהרשב"א דצריכין העדים לראות הנתינה ממש מידו לידה יע"ש. וא"כ אחר שאמר עד הראשון דלא ראה כלל הנתינה מידו לידה. הרי אין בעדותו כלום. ונשאר רק עד השני. ורוב ראשונים ואחרונים ס"ל דהמקדש בעד אחד דאינו קדושין כלל. (כאשר בארתי לעיל) ואף שיש מחמירין. עכ"ז בצירוף כל ההתרים הנ"ל נראה לי ברור. שאין שום חשש בהקדושין כלל:
ועוד יש לנו לפקפק בעיקר מעות הקדושין. אם נחשבים כממון שלו. דהנה גם הבחור המקדש הי' אומר שהמעות קדושין הי' ממחיר של סחורה דבע"ב שמכר. והוא לקח שלא מדעתו. וקידש בהם את הבתולה אך אמר שיש לו רשות מבע"ב לקחת איזה מעות שלא מדעתו לעצמו ולהגיד אח"כ לבע"ב ולנכות לו משכרו אך אמנם כאשר דרשתי וחקרתי בחנות של בע"ב לא כן הדבר אלא באמת אין לו רשות לקחת מעות בלי רשיון מקודם מבע"ב עצמו. ולפ"ז כ"ז שלא קיבל רשיון מבע"ב לקחת הכסף לעצמו. ה"ל המעות ברשות דבע"ב. א"כ נחשב כגזל בידו וכמו שהביא הבאר היטב באע"ה בריש סי' כ"ח בשם מהרי"ל וז"ל פועל שנשכר לבע"ב ליום אחד ובחצי היום לקח ממעות בע"ב שלא מדעתו הוי כגזל דעלמא ואינה מקודשת עכ"ל יעו"ש וה"ה בנידן דידן מה שלקח דמי בע"ב שלא מדעתו נחשב כגזל בידו וה"ל כקידשה בגזל דאין קדושי' כלום:
שוב חפשתי ומצאתי בשו"ת עין יצחק סי' נ"ה ממרן מהרי"א הגאב"ד דקאוונא. ומצאתי הרבה דברים כמ"ש ושמחתי כי כוונתי ב"ה לדעתו הגדולה. ועוד צירף הגאון שם היתר להקל לפמ"ש הק"י להגאון מליסא דאף דלא היתה הזריקה תכ"ד ג"כ לא הוה קידושין. כיון שהי' סמוך מאוד כמו שהאריך הגאון שם. א"כ לפ"ז גם בנידן דידן היתה הזריקה סמוכה כמו שתים מינוטין כמו שהעידו העדים. בוודאי מהני הא דזרקה אח"כ דלא הוה קדושין כלל:
ועכ"ז יראתי להורות. ושלחתי תשובתי הזאת אל מרן זקן גאונינו שליט"א בקאוונא לחוות דעתו הגדולה בזה ות"ל הסכים לדברי כאשר לחביבת דבריו הקדושים אכתוב בזה העתקת מכתבו מלה במלה:
ב"ה יום ג' י"ט סיון תרנ"ה קאוונא
כבוד יד"נ ה"ה הרב המאוה"ג המפורסם חריף ובקי. משנתו זך ונקי וי"א כו' כש"ת מו"ח יעקב נ"י מ"ץ דק"ק ליבאוי שוכט"ס:
אחדש"ה מכתבו הגיעני. בדבר שאלתו נידן חשש קידושין של הבתולה אשר בחור א' עשה בערמה ואמר שקידשה. והאריך כת"ר בדברים נכונים והעלה בטוב טעם דאין שום ממש בהקדושין הנ"ל וכאשר הנני עוסק ברפואות ויושב מחוץ עירי במרחק מקום ומחמת רוב חולשתי קשה עלי לכתוב בזה וע"כ הנני רק בקצרה. כי דעתי מסכמת. דאין ממש בהקידושין של הבוגד הזה וכפי הסברות שכתב מעכת"ר וכן בספרי עין יצחק כתבתי הרבה פעמים כעין זה ולא הועילו מעשה רשע הנ"ל כלל. ולא יהיו בנות ישראל כהפקר ח"ו ומותרת הבתולה להנשא לכל מי שתרצה ובלי שום חשש כלל. ומחמת רוב חולשתי הנני רק בקצרה.
ידידו דוש"ת בלונ"ח מברכו ברוב חו"ש והצלחה יצחק אלחנן חחופ"ק: