שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון
שו"ת אהע"ז · סימן מ
בענין קדושין
שאלה באה לפני אשה ואמרה כי קיבלה קדושין מאיש אחד אשר אח"כ נדד ממנה וקבלנו הג"ע כד"ת. עד הראשון אמר כי בא בביתו האשה עם איש אחד אשר לא ידעתיו. ואחר ישבה מעט ראה כי לקח עשרה קאפ' כסף ויתן להאשה ואמר לה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת מוי"ש. והלכו מיד. ועד השני אמר כי גם הוא הי' שם בבית עד הראשון ועוד איש פב"פ אשר לא נודע אי' הוא כעת. והאיש הנ"ל אשר לא ידעתיו יושב ומדבר עם האשה הנ"ל. ואח"כ שמע שאמר להאשה הנ"ל הרי את מקודשת לי ויותר לא שמע ולא ראה נתינת כסף הקידושין כלל ולא במה קידשה כי פניו הי' סמוך להשלחן. ומיד הלכו מן הבית. ואח"כ הוסיף עד הראשון ואמר כי אחר שהזכיר לו עד השני כי הי' אז בשעת מעשה עוד שלישי פב"ב נזכר גם הוא שהי' פב"פ שם אבל זאת אומרים שניהם כי אינם יודעים אם האיש השלישי פב"כ ראה או שמע דבר מה מהקדושין הנ"ל או לא:
והנה מראש עיינתי אם נוכל לקבל עדי הקדושין שלא בפני המקדש. אכן בתשובת רדב"ז פסק דבעדי קידושין מקבלין קב"ע אף שלא בפניהם דלא דמי לד"מ משום דלאפרושי מאיסורא כ"ע בע"ד נינהו והביא ראי' מהראשונים והובא הרדב"ז הנ"ל בנוב"י מה"ק סי' ע"ב בסתירת היתר ד' וכתב דיש לסמוך עליו יעו"ש ועי' ג"כ בשו"ת דרע"א סי' צ"ט יעו"ש וגם בשו"ת ח"ס אה"ע סי' פ"ד שכתב שזה פשוט שאפי' לכתחילה מקבלין עדי קדושין שלא בפני המקדש יעו"ש. אבל בפני האשה משמע מדבריו דצריכין קב"ע בפני' מ"מ מסתברא טעמא דהרדב"ז דלענין קידושין שהעידו על הפנוי' שנתקדשה לדעת אם צריכה ג"פ ה"ל לאפרושי מאיסורא כ"ע בע"ד נינהו וא"צ קב"ע בפני המקדש או המקודשת כלל. ועוד נלענ"ד דגם דעת הרמ"א מוכח כד' הרדב"ז הנ"ל דלענין לאוסרה על בעלה הביא הרמ"א באה"ע סי' י"א ס' ד' שאין לק"ע שלא בפני' ושלא בפני בעלה. ולמד כן מתשובת הרא"ש שכתב דבעינן דו"ח בעדות לאסור אשה לבעלה דדמי' לעדי נפשות וא"כ ה"ה לענין קב"ע בפניהם כמו בד"נ שאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד כמו שכתב הרמ"א בתשובותיו בריש סי' י"ב יעו"ש והובא ג"כ בשו"ת רע"א בסי' צ"ט הנ"ל יעו"ש וא"כ מוכח מדבריו דענין דו"ח וענין קב"ע בפני בע"ד תלי' זב"ז. ולפ"ז כיון שפסק הרמ"א בשו"ע אה"ע סי' מ"ב ס' ד' דעדי קדושין א"צ דו"ח והטעם ע"כ משום דלענין עדי קידושין שמעידים על הפנוי' שנתקדשה ליכא ליתא דנפשות וכמ"ש בנוב"י סס"י נ"ז יעו"ש, א"כ ה"ה לענין קב"ע דאין צריכין בפניו כמ"ש דזה תלי' בזה כהנ"ל. ובהכי מיושב קושי' הב"ש בסי' מ"ב ס"ק י"ד שכתב אע"ג דלענין אוסרה על בעלה פסק הרמ"א לעיל בסי' י"א כהרא"ש דצריכין דו"ח. ודחק לתרץ דשם הטעם משום עיגון או משום דין מרומה כו' ע"ש אבל לפי מה שהבאנו לעיל תשובת הרמ"א א"ש בפשיטות דדוקא התם גבי אוסרה על בעלה פסק כהרא"ש דבעינן דו"ח משום ליתא דנפשות דאם הי' בהתראה אזי הוה עלה עונש מיתה וא"כ כעדי נפשות דמי' דצריכין קב"ע בפניו ודו"ח כעדי נפשות. משא"כ כאן בעדי קדושין על פנוי' שנתקדשה דליכא בזה ליתא דנפשות שפיר פסק הרמ"א דא"צ דו"ח. וממילא דא"צ קב"ע בפניהם ודו"ק:
ועתה הנני להשיב על עיקר שאלה הנ"ל כי עדות השני לאו כלום הוא כיון שלא שמע ולא ראה את הנתינה כלל ביד האשה לא בתחילה ולא בסוף כמבואר בשו"ע אה"ע סי' מ"ב ברמ"א ס' ד' דהיכא דלא ראו העדים הנתינה ממש לידה אע"פ שאמר התקדשי לי בחפץ פלוני. ואח"כ יצא מת"י אינן קדושין עד שיראו את הנתינה ממש ואין הולכין בזה אחר אומדנות והוכחות עכ"ל ואף כי הב"ש שם ס"ק י"ב הביא ד' המרדכי דפליג על הרשב"א דאם ראו דבר המוכיח יוכלו להעיד אף בלי ראי' יעו"ש. מ"מ בנידן דידן לפי הגדת עד השני ליכא אף מוכיח כלל. כיון שלא ראה ולא שמע הנתינה כלל אזי גם המרדכי מודה דעדותו לאו כלום הוא. ואף למ"ש הח"ס בסי' ק"א שנוכל להשוות ד' המרדכי עם ד' הרשב"א יעו"ש מ"מ ביאר שם דהיכא שאין בדברי העדות הוכחה לנתינת הקדושין בעת אמירת הרי את מקודשת לי כו'. אין בעדותו ממש יעו"ש. וכ"ב הנוב"י מה"ת סי' ע"ה בהיתר הששי יעו"ש. ולפ"ז לא נשאר לן רק עד הראשון בלבד שאמר ששמע וגם ראה נתינת כסף הקדושין בעת אמירת הרי את מקודשת כו'. א"כ ה"ל רק קדושין לפני עד אחד בלבד שפסק בשו"ע אה"ע סי' מ"ב דאין חוששין לקדושין כלל ואף לדעת הרמ"א דחשש לד' הי"מ דחוששין לקדושי דעד אחד מ"מ כתב דבמקום עיגון ודוחק יש לסמוך אדברי מקילין עכ"ל. ואין לנו שעת הדחק ועיגון יותר להאשה הנ"ל שאין אנו יודעים עקבותיו של המקדש איהו. ועוד אחרי שגם העדים אומרים שלא ידעו ולא יכירו את המקדש מי הוא א"כ תאסור לעולם כי מי יודע ומכיר את האיש המקדש לאמר כי הוא יפטור אותה בג"פ אולי אחר הוא. ולפ"ז בוודאי יש לסמוך על רוב ראשונים ואחרונים דבעד אחד אין חוששין לקדושין וכמ"ש הנוב"י במה"ת סי' ע"ה בהיתר הראשון יעו"ש. וכן מבואר בח"ס סי' ק"א ג"כ כמעשה דידן ומסיק לפסול העד אחד מפני שלא ראה הנתינה ממש וה"ל רק עד אחד בקידושין וסמכינן במקום שיש עיגון על ד' הרמ"א יעו"ש:
ועוד יש בנידן דידן דאף לפי הגדת עד הראשון יש לפקפק בקדושיו כיון שאמר המקדש הנ"ל ה"א מקודשת לי בטבעת זו כו'. ולא נתן לה רק מטבע כהנ"ל. אף כי מבואר בשו"ת ח"ס אה"ע סי' פ"ה בשם הרשב"א בנותן לה כלי. ואמר בטבעת זו מקודשת יעו"ש וצ"ל הא דתנן בקדושין מ"ח ב' התקדש לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש כו' דאינה מקודשת דהתם מיירי דלא ראתה מקודם מה שנתן לה אזי י"ל דסמכה על אמירתו שיש בה יין א"כ דאח"כ נמצא שהי' בו דבש י"ל דלא נתרצית ע"ז משא"כ היכא שתראה האשה מה שנתן לה בעת הקדושין אזי לא אכפית לה מה ששינה בלשון הקדושין ונתרצית במה שנתן לה וכמו שביאר הרשב"א בתשובותיו סי' אלף קפ"ד יעו"ש מ"מ לפמ"ש השב יעקב בדברי הרשב"א לחלק דהיכא די"ל דהמקדש ע"ד היתול אמר איכא להוכיח מדשינה בלשון הקדושין ממה שנתן לה הובא ג"כ בח"ס סי' פ"ה הנ"ל יעו"ש ולפ"ז אולי הי' המקדש כאן הי' מודה שע"ד היתול אמר לה וע"כ שינה לשונו ולא כיון להתקדש אותה אליו:
ועוד יש לנו בנידן דידן לצרף סניף גדול עם אשר האשה הנ"ל היתה בעת הקדושין מאיש פלוני הנ"ל שומרת יבם קודם חליצה. והנה בשומרת יבם איכא פלוגתא ביבמות צ"ב ב' דרב ס"ל דש"י אינו תופס בה קדושין כלל ואף דקיי"ל כשמואל דפליג שם על רב מ"מ מבואר שם בגמ' הנ"ל דשמואל רק מטעם ספק חייש לקדושין וכמבואר ג"כ בשו"ע אה"ע סי' מ"ד ס"ז חוץ מיבמה שנתקדשה לזר שאינה מקודשת אלא מספק עכ"ל ולפ"ז כיון דעיקר קדושין בשומרת יבם הוה רק ספק. בוודאי אי איכא עוד ספק בקדושי'. ועוד דליכא רק עד אחד בקדושי' כפי שבארנו לעיל בוודאי יש לסמוך על רוב ראשונים ואחרונים במקום דחק ועיגון דאין חוששין לקדושי' כלל ומותר כעת אחר חליצה להנשא בלא ג"פ ודו"ק:
אך פש לנו לעיין על מה שאמר עד השני כי הי' שם עוד איש פב"פ שלישי וכן אמר אח"כ העד הראשון כהנ"ל אם צריכין לחוש לעדותו ולא תנשא לכתחילה פן יתברר הדבר ע"י עד השלישי כמ"ש הב"ש בסי' מ"ב ס"ק ז' וז"ל ואם עד אחד אומר בפניו ועוד אחר נתקדש ואותו פלוני איננו כאן צריכים לחוש לעדותו ולא תנשא לכתחילה עכ"ל. אבל מצאתי בשו"ת דברי ריבות סס"י רצ"א וז"ל מ"מ אין כאן אלא עד אחד והמקדש בעד אחד אפי' שניהם מודים אינה מקודשת. ואע"ג שזה העד אומר שהי' עמו חבירו ונמצא לפי דבריו שהם קדושין גמורים כבר דחה סברא זו בתרומת הדשן סי' רי"ב וכ"כ כתב המהרי"ק וגם בשם הרשב"א עכ"ל שו"ת ד"ר הנ"ל וזהו דלא כב"ש הנ"ל. וגם הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז הביא את המהרי"ק ותרה"ד הנ"ל והסכים להם יעו"ש:
ועוד י"ל דהכא שאני דכאן לא אמרו בפני ובפני פלוני נתקדשה. אלא שאומרים דהוא ג"כ הי' בבית בעת הקדושין אבל זאת אינם יודעים אם ראה או שמע השלישי מהקדושין או לא. ולפ"ז בכה"ג י"ל דגם הב"ש מודה דא"צ לחוש לעדותו. ובפרט שא"א להתברר שאין אנו יודעים אי' אופה נדד עד השלישי הנ"ל. וע"כ אליבא דכ"ע מוקמינן לה בחזקת היתר:
והנה שלחתי תשובתי הנ"ל לשאול את כבוד מרן זקן גאונינו מאור הגולה כו' כקש"ת מהרי"א שליט"א הגאב"ד דקאוונא. ויכבדני ביקרת מכתבו אלי ויכתוב לי בעוצם גיה"ט וז"ל אחדש"ה מכתבו הגיעני והנני להשיבו בקצרה. כי אין לי כח לכתוב ודעתי מסכמת כי מותרת האשה להנשא וכפי שכתב כת"ר בטוב טעם. וגם יש לי להוסיף דהעד האחד שאמר כי ראה את נתינת המטבע. אמר אז שהי' עוד אחר עמו. והיום אומר כי הי' אז שנים הוי זה בכלל כל שהגיד אינו חוזר ומגיד אף שאומר טעם ע"ז וכמבואר בח"מ סי' כ"ט ותוכל האשה להנשא בפשיטות בלי חשש כלל, ממני ידידו
דוש"ת ומברכו ברוב חו"ש והצלחתו יצחק אלחנן החופ"ק קאוונא עכ"ל:
ב"ה יום ב' שושן פורים תרמ"ח קאוונא: