אור ברסלב
שארית יעקב (דניזון) חלק א שאלות ותשובות או"ח › סימן ט

שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון

שאלות ותשובות או"ח · סימן ט

סימן ח

חקירה בדין עוסק במצוה פטור מן המצוה

הא דקיי"ל דעוסק במצוה פטור מן המצוה. ע"כ צ"ל שפטור מלעשות מצוה האחרת. אף שאחרת היא חמורה מהמצוה שהוא עוסק בה. והראי' מדאיצטריך בסוכה, כ"ה למילף מקרא דבשבתך ובלכתך דהעוסק במצוה פמה"מ. ש"מ אפי' אחרת שהיא חמורה ממנה. דאי למפטר ממצוה אחרת הקלה. פשיטא דלא איצטרך קרא ע"ז. דבלא"ה ידעינן דמצוה קלה נדחית מפני החמורה. ואפי' בשניהם שוות יוכל לעשות איזה שירצה לכתחילה. אע"כ דקרא איצטרך דאפי' נגד מצוה אחרת חמורה. דאז לכתחילה הי' לו לעשות מצוה החמורה. מ"מ אם מקודם כבר התחיל בהיתר את המצוה הקלה. אזי אף שיקרה אח"כ לעשות לו מצוה אחרת חמורה ממנה. מ"מ פטור מלעשותה. כמ"ש רש"י בסוכה כ"ה ע"ב ד"ה שחל שביעי שלהן כו' אלמא דמצוה קלה הבאה לידך. א"צ לדחותה מפני החמורה שעתידה לבוא עכ"ל יעו"ש:

ועוד נ"ל להביא ראי' מרש"י דאף שעוסק במצוה דרבנן שפטור ממצוה דאורייתא. מדברי רש"י שם כ"ה ע"א במתני' שלוחי מצוה פטורים מן הסוכה. ופירש"י הולכי בדרך מצוה כו' ולהקביל פני רבו כו' והובא ג"כ בתוס' שם והסכימו לפירש"י יעו"ש. והרי חיוב קבלת פני רבו. אינה אלא מצוה מדרבנן. דיליף לקמן בסוכה כ"ז מדברי קבלה. מדכתיב מדוע את הולכת כו' יעו"ש. ומ"מ פטור מסוכה שהיא מצוה דאורייתא. אולם מרבינו יונה שכתב באלפס ברכות פ"ג במתני' קברו את המת וחזרו כו' ואם לאו לא יתחילו. וכתב עלה רב"י משום דתנחומי אבלים דאורייתא כו' ולפיכך אמרו כיון שעוסק במצוה פטור מה"מ כו' יעו"ש. משמע דס"ל דאילו הי' תנחומי אבלים רק מדרבנן. אזי לא נפטר מטעם עוסק במצוה. לדחות מ"ע דק"ש שהיא מדאורייתא לפי שיטתי' שם בברכות פ"ב ד"ה למימרא ע"ש:

ועוד איכא חילוק דהיכא אמרינן דעוסק במצוה פמה"מ ה"מ דבמצוה אחרת ליכא לאו. אבל היכא דאיכא במצוה אחרת לאו ג"כ. מסתברא דלא יפטור. דלא נאמר העוסק במצוה יעבור בלאו. ולפ"ז מקשים מהא דמבואר בגמ' ב"מ כ"ט א' אר"י שומר אבידה ש"ש הוא. בשביל שפטור ליתן רפתא לעניא מטעם עוסק במצוה פמה"מ. וקשה הא בצדקה איכא ג"כ לאווין דלא תקפוץ ולא תאמץ. כמ"ש התוס' בב"ב ח' בהא דכפה רבא לר"נ יעו"ש. וא"כ לא שייך בזה עוסק במצוה פמה"מ. והובא הקושי' הנ"ל בשו"ת שם ארי' בנוספות סי' ג' יעו"ש מה שתי':

ולענ"ד נראה ליישב ע"פ מ"ש הטו"א בר"ה ה' דהקשה דאי עובר על פסח בב"ת. אם לא הקריב בזמנו. מהא דאיתא בזבחים ק' דמותר לטמאות בקרובים בע"פ. משום דכתיב לה יטמא. היא מ"ע. ואע"פ שמבטל ממצות פסח. ודחי' לעשה דפסח דקילא שיש לה תשלומים. ואם נאמר דאיכא לאו ב"ת. א"כ איך דחי עשה. אע"פ שהיא אלימא. לעשה ול"ת אן שהם קלים כדמוכח בפ' שילוח הקן כו'. ותי' דהא דאין עשה חמורה דוחה עשה ול"ת הקלים. ה"מ היכא דעשה קאי בפ"ע. והל"ת קאי בפ"ע. ואין הל"ת באה מכח עשה. אבל כאן הל"ת דב"ת לא קאי בפ"ע. אלא העשה גורם להל"ת לבוא. דכיון דמחויב בעשה דפסח. אי לא עשה פסח בזמנו עובר בב"ת. ואין הל"ת קאי בפ"ע. א"כ כשאנו אומרים דעשה דלה יטמא אלים. דוחה לעשה דפסח דקיל. ממילא אין כאן לאו דב"ת. כיון דפקעי חובת הפסח מיני'. ואין חוב בו עוד. ממילא לא חל עליו לאו דב"ת כלל כו' יעו"ש בטו"א הנ"ל:

ודבריו עוד צריכין ביאור. דלכאורה אכתי קשה משילוח הקן. דגם התם הל"ת דלא תקח האם באה מכח העשה דשלח תשלח. וצ"ל דשאני התם. דגם שם. אף אילו הי' לא מצווה על מ"ע שת"ש מ"מ הי יכול להיות מצווה על הל"ת דלא תקח אם על בנים ביחד. וא"כ לא בא הל"ת מכח העשה אלא דכ"א בפ"ע קאי כמ"ש הטו"א הנ"ל ועי' בב"א בר"ה ה' יעו"ש:

ולפ"ז בנידון דידן במצות צדקה. דרק העשה נתן תתן או פתוח תפתח כו' גורם ללאוין דלא תקפוץ ולא תאמץ. דאילו לא הי' מצוה לתת. ממילא לא הי' מוזהר בלאו דלא תקפוץ. ולפ"ז מיושב קושי' העולם הנ"ל. דכיון דאמרינן דעוסק במצוה פמה"מ של נתינת צדקה ממילא ליתא ללאו כלל. כיון דפקעי חובת הנתינה ממילא לא חל עליו הלאוין דל"ת. ואין כאן עבירות הלאו כלל כמ"ש הטו"א הנ"ל:

אך אכתי יקשה על מ"ש התוס' בשבועות כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי כו' אע"ג דאין איסור חל על איסור עשה דהא לקמן פריך אילימא מתנה לעני. מושבע ועומד מה"ס דכתיב נתן תתן עכ"ל. וקשה איך כתבו התוס' דרק עשה היא. הלא צדקה איכא ג"כ תרי לאווין לת"ק ולת"א כהנ"ל. ומצאתי שהקשה כן בהגהות הש"ס בשם פורת יוסף ותי' דתוס' נקטי לשון הגמ'. והגמ' י"ל דמיירי בנתינה מועטת כדברי הגמ' ב"מ ל"א ב' מכפילת העשה נתן תתן. וי"ל דהלאווין לא קאי על נתינה מועטת יעו"ש. ואולם לפי מ"ש לעיל. י"ל דמש"ה מייתי הגמ' רק העשה דנתן תתן לבדו. ולא הלאווין משום דשאני הכא גבי צדקה. דהני לאווין רק מכח העשה דנתן תתן נולדו. ולא דמי' כשאר לאווין וכמ"ש הטו"א הנ"ל:

ובזה י"ל דפליגי ר"ת ור"י בתוס' ב"ב ח' הנ"ל. דר"ת דתי' דהך דאכפי' רבא לר"נ. מיירי רק בדברים בעלמא. משום הטעם דהוה מ"ע שמ"ש בצידה כו' ואמאי לא מתרץ כתי' ר"י. דכופין ממש. משום דאית לה לאווין דלא תקפוץ ולא תאמץ. ע"כ צ"ל דס"ל לר"ת כסברתי הנ"ל. כיון דהני תרי לאווי באים רק מכח העשה דנתן תתן. והיכא דפטור מן העשה. ממילא מופקע הלאוין כמ"ש ולכך אינם חשובים כלאוין לגמרי לכפות ע"י. כ"א כפי' בדברים בעלמא. אך הר"י ס"ל כיון דהיכא דחייב על העשה דנתן תתן. ממילא איכא נמי הני לאוין. וע"כ כופין על הצדקה לגמרי:

תוכן העניינים

שארית יעקב (דניזון) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה