שארית יעקב (דניזון) חלק א· רבי יעקב דניזון
שאלות ותשובות או"ח · סימן ח
בדין דלולבים יבשים
איתא בסוכה ל"א בגמ' לולבין יבשין פסולים. ר"י אומר אף יבשין. ואר"י מעשה בב"כ שהיו מורישין את לולביהן כו' א"ל אין שעת הדחק ראי'. והקשה הר"ן לד' הרמב"ן שפי' ראיות דר"י מנטילתן. דממ"נ יקשה. דאם ידעו מנטילתן וידוע ג"כ מברכתן. שברכו עליהם. א"כ קשה מאי הדרי רבנן לר"י אין שעת הדחק ראי'. האם בשביל שעת הדחק יברכו על לולב שהוא פסול מה"ת. ואם ידוע להם שלא ברכו עליהם א"כ מאי מייתי ר"י ראי'. הא אדרבה מוכח דרק לזכר שלא תשתכח מצות לולב. עשו כן בשעת הדחק. וע"כ הרחיק הר"ן פי' הרמב"ן ופי' דר"י ממורישין הביא ראי' יע"ש. ועי' בהרא"ש פ"ג בסס"י י"ד מה שתי' באופן אחר. דבזה פליגי. דר"י הביא ראי' מדנטלו וברכו עליהם ש"מ דלולבין יבשים כשרים הם. דאלת"ה לא יברכו אף בשעת הדחק על לולבין פסולים. אך החכמים ס"ל דבשעת הדחק יכולים לברך. אף על לולבין דבשלא בשעת הדחק פסולים הם יעו"ש:
ולכאורה קשה לשיטת הר"ן. איך יתרץ בגמ' הקודמת בסוכה י"ד ע"כ בסככה בנסרים שיש בהן ד'. דר"מ פוסל ור"י מכשיר. אר"י מעשה בשעת הסכנה. שהבאינו נסרים שיש בהם ד' כו' א"ל אין שעת הסכנה ראי'. הלא שם תהדר קושי' הר"ן ממ"נ אם ידעו שברכו על סוכתם. מאי הדרי לי' ר"מ אין שעת הסכנה ראי'. האם בשביל סכנה יברכו על סוכה פסולה. ואם ידעו שלא היו מברכין עלי'. א"כ מאי ראי' דר"י. הלא עשו אך לזכר בעלמא. ובשלמא לשיטת הרא"ש ניחא. די"ל דפליגי ג"כ אם מברכין בשעת סכנה או לא כהנ"ל. אבל לשיטת הר"ן דהכל מודים דאין מברכין על דבר שהוא פסול. אפי' בשעת הדחק. או שעת סכנה יקשה כהנ"ל:
אך יש ליישב דס"ל הר"ן כד' הרשב"א. דהיכא אין מברכין בשה"ד או בשעת סכנה על המין שפסול מדאורייתא. כעין לולבין יבשים. שפסול לר"י מה"ת מטעם הדר כמבואר שם בסוכה דף ל"ו משא"כ בסיכוך בנסרים שיש בהם ד"ט. דמדאורייתא סכך כשר. אלא מדרבנן אסור משום גזירת תיקרה כמבואר בגמ' שם י"ד א' י"ל דמברכין עליו בשעת הדחק כד' הרשב"א. והובא במחצית השקל בסי' תרכ"ט במ"א ס"ק כ"ב יעו"ש. וע"כ א"ש דמיירי שם שידעו שמברכין על הסוכה הנ"ל. ומש"ה הביא ר"י ראייתו מדישבו בסוכה שסככוה בנסרים שיש בהם ד"ט ובירכו עלי'. ש"מ דסוכה כשרה היא. וע"ז א"ל ר"מ דאין שעת הסכנה ראי'. משום דבשעת הסכנה אוקמא על ד"ת ויוכל אף לברך עלי' כמ"ש:
איברא נוכל לישב קושי' הר"ן על הרמב"ן במעשה דלולבין יבשים. או בקושיתינו הנ"ל במעשה דסוכה שהי' מכוסה בנסרים שיש בהם ד"ט. באופן פשוט. ע"פ דאיתא לקמן בסוכה מ"ו ע"א ת"ר היו לפניו מצות הרבה. פירש"י ליטול לולב. לישב בסוכה להניח תפילין. להתעטף בציצית. אומר ברוך אקב"ו על המצות. ר"י אומר מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה ולפ"ז י"ל דאה"נ דהיו נוטלין את לולביהן היבשים. והיו יודעים שברכו עליו. ומ"מ כל אחד אזיל לשיטתי' דר"י אזיל לשיטתי' דהדין בכ"מ לברך ברכה על כל או"א בפ"ע. וע"כ שפיר הביא ראייתו. מדהיו מברכין עליו בוודאי היו מברכין כדינו. שברכו על לולב לבד. וש"מ דיבשים כשרים, דאלת"ה לא היו מברכים ברכה על לולבין שפסולים מה"ת כהנ"ל. ורבנן שהשיבו לי'. דאין שעה"ד ראי' משום דאזלי לשיטתם. יש עצה שהיו מביאין הלולב עם הטלית יחד בתוך הסוכה. ומברכין עליהם על המצות כדיניהם. וע"כ אין כאן ראי' מהברכה שלולבין יבשים כשרים: