רש"י על תהילים· רש״י
פרק עו · פסוק ו
אֶשְׁתּוֹלְלוּ. כְּמוֹ הִשְׁתּוֹלְלוּ; כְּמוֹ ״וְאַחֲרֵי כֵן אֶתְחַבַּר אֲחַזְיָה וְגוֹ׳״ (דברי הימים ב כ:לה) – כְּמוֹ הִתְחַבֵּר. וְנִגְזַר אֶשְׁתּוֹלְלוּ מִגִּזְרַת ״מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל״ (איוב יב:יז), וְהוּא לְשׁוֹן מִשְׁגֶּה וְ״שָׁלוּ״ (דניאל ג:כט), כְּשׁוֹטִים שׁוֹגִים; וְהַתָּי״ו נוֹפֶלֶת בִּלְשׁוֹן הַמִּתְפַּעֵל בְּאֶמְצַע הַתֵּיבָה, בְּכָל תֵּיבָה שֶׁתְּחִלָּתָהּ שִׁי״ן:
נָמוּ שְׁנָתָם. נִרְדְּמוּ בְּשֵׁינָה, לְשׁוֹן ״תְּנוּמָה״ (תהלים קלב:ד):
וְלֹא מָצְאוּ יְדֵיהֶם. וְכֹחָם, כְּשֶׁבָּאתָ לִפָּרַע מֵהֶם: