רש"י על תהילים· רש״י
פרק לט · פסוק ז
אַךְ בְּצֶלֶם. בְּחֹשֶׁךְ, פֵּרְשׁוֹ דּוּנַשׁ לְשׁוֹן ״צַלְמָוֶת״ (ישעיה ט:א), וּמְנַחֵם פֵּרְשׁוֹ צֶלֶם מַמָּשׁ כְּמוֹ ״כִּי בְצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם״ (בראשית ט:ו), וְלֹא יִתָּכְנוּ דְּבָרָיו:
אַךְ הֶבֶל. הוּא כָּל הַהֲמִיָּה וְתַאֲוָה שֶׁלָּהֶם:
יִצְבֹּר. תְּבוּאָה בַּשָּׂדֶה כָּל יְמוֹת הַקָּצִיר:
וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם. אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי אֲסָפָם לַבַּיִת, שֶׁמָּא לִפְנֵי הָאָסִיף יָמוּת: