רש"י על תהילים· רש״י
פרק לה · פסוק טז
בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג וְגוֹ׳. בִּשְׁבִיל חֲנִיפוּת שֶׁל לֵיצָנוּת, אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, שֶׁמַּחֲנִיפִין לְשָׁאוּל בִּשְׁבִיל שֶׁיַּאֲכִילֵם וְיַשְׁקֵם, חוֹרְקִים עָלַי שִׁנֵּיהֶם:
מָעוֹג. לְשׁוֹן אֲכִילָה, כְּמוֹ ״אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג״ דְּאֵלִיָּהוּ (מלכים א יז:יב). וּמְנַחֵם פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן ״עֻגָה קְטַנָּה״ (מלכים א יז:יג), וְכֵן ״אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג״: