רש"י על תהילים· רש״י
פרק ה · פסוק ב
אֲמָרַי הַאֲזִינָה ה׳. כְּשֶׁיֵּשׁ בִּי כֹּחַ לִשְׁאֹל צְרָכַי לְפָנֶיךָ, וּכְשֶׁאֵין בִּי כֹּחַ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ וְהַדְּאָגָה עֲצוּרָה בְּלִבִּי, בִּינָה הֲגִיגִי. הָבֵן הֲגִיוֹן לִבִּי. כָּךְ מְפֹרָשׁ בַּמִּדְרָשׁ. כָּל בִּינָה שֶׁבַּמִּקְרָא הַטַּעַם תַּחַת הַנּוּ״ן, חוּץ מִזֶּה וַחֲבֵרוֹ (איוב לד:טז) ״וְאִם בִּינָה שִׁמְעָה זֹאת״, שֶׁאֵינוֹ שֵׁם דָּבָר אֶלָּא לְשׁוֹן הָבֵן, כְּמוֹ (משלי כג:א) ״בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ״, לְפִיכָךְ הַטַּעַם תַּחַת הַבֵּי״ת: