רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק כב · פסוק ב
סַלְעִי וּמְצוּדָתִי. לְשׁוֹן חוֹזֶק הֵם, ׳סֶלַע׳ כְּמַשְׁמָעוֹ, ׳מְצוּדָה׳ הִיא מְצוּדַת יְעָרִים, שֶׁקּוֹרִין פליישאי״ן בלע״ז, וְעַל שֵׁם הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ בְּסֶלַע הַמַּחְלוֹקֶת (שמואל א כג:כח), וְהַמְּצוּדוֹת בַּחוֹרְשָׁה:
וּמְפַלְּטִי לִי. מְפַלְּטִי עִם צְבָא יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה, וּפְעָמִים שֶׁהוּא מְפַלֵּט לִי כְּשֶׁאֲנִי לְבַדִּי, כְּגוֹן מִן יִשְׁבִּי בְּנוֹב (שמואל ב כא:טז):