אור ברסלב

רש"י על שמואל ב· רש״י

פרק כב

פרק כא

פסוק א

בְּיוֹם הִצִּיל ה׳ אוֹתוֹ. לְעֵת זִקְנָתוֹ, לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ עָלָיו כָּל צָרוֹתָיו וְנִצּוֹל מִכֻּלָּם:

וּמִכַּף שָׁאוּל. וַהֲלֹא שָׁאוּל בַּכְּלָל הָיָה, אֶלָּא שֶׁהָיָה אוֹיְבוֹ וְרוֹדְפוֹ מִכֻּלָּם, כַּיּוֹצֵא בּוֹ (שמואל ב ב:ל): ״תִּשְׁעָה עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂהאֵל״, כַּיּוֹצֵא בּוֹ (יהושע ב:א): ״לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ״ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ (מלכים א יא:א): ״וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה״:

פסוק ב

סַלְעִי וּמְצוּדָתִי. לְשׁוֹן חוֹזֶק הֵם, ׳סֶלַע׳ כְּמַשְׁמָעוֹ, ׳מְצוּדָה׳ הִיא מְצוּדַת יְעָרִים, שֶׁקּוֹרִין פליישאי״ן בלע״ז, וְעַל שֵׁם הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ בְּסֶלַע הַמַּחְלוֹקֶת (שמואל א כג:כח), וְהַמְּצוּדוֹת בַּחוֹרְשָׁה:

וּמְפַלְּטִי לִי. מְפַלְּטִי עִם צְבָא יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה, וּפְעָמִים שֶׁהוּא מְפַלֵּט לִי כְּשֶׁאֲנִי לְבַדִּי, כְּגוֹן מִן יִשְׁבִּי בְּנוֹב (שמואל ב כא:טז):

פסוק ג

צוּרִי. לְשׁוֹן סֶלַע, שֶׁהַסֶּלַע מַחֲסֶה לְעוֹבְרֵי דֶרֶךְ, מִן הַמָּטָר וְהָרוּחוֹת, אבריאמ״ש בלע״ז:

אֶחֱסֶה. לְשׁוֹן כִּסּוּי, שֶׁהָיִיתִי מִתְכַּסֶּה לְעֶזְרָה:

מִשְׂגַּבִּי. סוֹמְכֵנִי:

וּמְנוּסִי. שֶׁהָיִיתִי נָס אֵלָיו לְעֶזְרָה:

פסוק ד

מְהֻלָּל אֶקְרָא ה׳. כְּתַרְגּוּמוֹ; בְּקָרְאִי לוֹ אֲהוֹדֶנּוּ, לְפִי כִּי מֵאוֹיְבַי אֲנִי בּוֹטֵחַ שֶׁאִוָּשַׁע. וְיִתָּכֵן לִפְתּוֹר אֶקְרָא וְאִוָּשַׁע, לְשׁוֹן ׳הוֹוֶה׳:

פסוק ה

אֲפָפוּנִי. הִקִּיפוּנִי:

מִשְׁבְּרֵי מָוֶת. כְּתַרְגּוּמוֹ: ״כְּאִתָּא דְּיָתְבָא עַל מַתְבְּרָא״, כֵּן שֵׁם מוֹשַׁב הָאֲבָנִים שֶׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת שָׁם:

נַחֲלֵי. גְּיָסוֹת שׁוֹטְפוֹת כְּנַחַל:

פסוק ו

חֶבְלֵי. כְּתַרְגּוּמוֹ: ״מַשְׁרִית״, כְּמוֹ (שמואל א י:ה): ״חֶבֶל נְבִיאִים״:

קִדְּמוּנִי. בָּאוּ לְפָנַי:

פסוק ז

בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה׳ וַיִּשְׁמַע וְגוֹ׳. כָּךְ דֶּרֶךְ לְשׁוֹן הוֹוֶה, מְדַבֵּר לְשׁוֹן עָבָר וּלְשׁוֹן עָתִיד בְּפַעַם אַחַת:

פסוק ח

וַיִּתְגָּעַשׁ וַתִּרְעַשׁ. לֹא עַל נִסִּים שֶׁאֵרְעוּהוּ נֶאֱמַר, אֶלָּא עַל נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְרֹאשׁ הַמִּקְרָא מְחֻבָּר עַל סוֹפוֹ:

כִּי חָרָה לוֹ. ׳כִּי׳ מְשַׁמֵּשׁ כָּאן בִּלְשׁוֹן ׳כַּאֲשֶׁר׳, וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ, וּכְשֶׁחָרָה לוֹ מִפְּנֵי מַכְעִיסָיו, נִתְגַּעֲשָׁה וְנִתְרַעֲשָׁה הָאָרֶץ, וּמוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם רָגְזוּ וְרָעֲשׁוּ:

פסוק ט

עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ. כֵּן דֶּרֶךְ הַכּוֹעֵס, יוֹצֵא עָשָׁן מִנְּחִירָיו, וְכֵן (תהלים יח:ט): ״עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ״. וְזֶהוּ כָּל לְשׁוֹן חֲרוֹן אַף, שֶׁהָאַף נוֹחֵר וּמַעֲלֶה הֶבֶל:

וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל. מִגִּזְרַת דְּבַר פִּיו, תֹּאכַל אֵשׁ בָּרְשָׁעִים:

פסוק י

וַיֵּט שָׁמַיִם. לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבָיו, מִמִּצְרַיִם וּמִפַּרְעֹה:

פסוק יב

וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבוֹתָיו. לְסֻכָּה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד:כ): ״וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ״, מַפְסִיק בֵּין מִצְרַיִם לְיִשְׂרָאֵל:

חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים. מֵאַיִן הָיָה הַחֹשֶׁךְ, עָבֵי שְׁחָקִים הָיוּ, שֶׁהֵן חוֹשְׁרִין מַיִם עַל הָאָרֶץ:

חַשְׁרַת. לְשׁוֹן כְּבָרָה הוּא, שֶׁהוּא נוֹפֵל עַל הָאָרֶץ דַּק דַּק (תענית ט ב), וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּאַגָּדוֹת הַרְבֵּה: חוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בִּכְבָרָה. וְיֵשׁ לִפְתּוֹר ׳חַשְׁרַת׳, לְשׁוֹן ׳קֶשֶׁר׳, שֶׁמִּתְקַשְּׁרִין הַשָּׁמַיִם בְּעָבִים עַל יְדֵי הַמַּיִם, כְּמוֹ ׳וְחִשּׁוּרֵיהֶם׳ הָאָמוּר בְּאוֹפַנֵּי הַמְּכוֹנָה (מלכים א ז:לג), שֶׁהֵם זְרוֹעוֹת הָעֵץ הַמְהַדְּקִין וְקוֹשְׁרִין עִגּוּלֶיהָ יַחַד:

פסוק יג

מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ. שֶׁלֹּא תֹאמַר בַּחֹשֶׁךְ הוּא שָׁרוּי, אֶלָּא הַנֹּגַהּ לִפְנִים מִן הַמְּחִיצָה, וּמֵאוֹתוֹ נֹגַהּ אֲשֶׁר לְפָנָיו, בָּעֲרוּ גַּחֲלֵי אֵשׁ, שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ חִצִּים עַל מִצְרַיִם:

פסוק טז

יִגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל. שֶׁנִּבְקַע הַתְּהוֹם, כְּשֶׁנִּבְקַע יַם סוּף נִבְקְעוּ כָּל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם (ילקוט שמעוני רמז קסא):

מִנִּשְׁמַת. מִכֹּחַ נְשִׁיבַת רוּחַ אַפּוֹ:

פסוק יח

כִּי אָמְצוּ. כַּאֲשֶׁר אָמְצוּ:

פסוק כא

כְּצִדְקָתִי. כְּשֶׁיָּצְאוּ אַחֲרָיו לַמִּדְבָּר וְסָמְכוּ עַל הַבְטָחָתוֹ:

פסוק כו

חָסִיד, תָּמִים, נָבָר. כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שֶׁשִּׁלֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גְּמוּל צִדְקָתָם לִבְנֵיהֶם:

פסוק כז

וְעִם עִקֵּשׁ. פַּרְעֹה:

תִּתַּפָּל. לְשׁוֹן נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ, וּבְסֵפֶר תְּהִלִּים (תהלים יח:כז) כָּתוּב: ״תִּתְפַּתָּל״. דָּבָר אַחֵר: יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי. עַל עַצְמוֹ אָמַר, כְּשֶׁהָיָה נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִפְּנֵי שָׁאוּל בְּסֶלַע הַמַּחְלְקוֹת וְהָיָה קָרוֹב לְהִתָּפֵשׂ, וּמַלְאָךְ בָּא אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר: מַהֲרָה וְלֵכָה כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים: וַיָּשֶׁב וְגוֹ׳ כְּצִדְקָתִי. שֶׁלֹּא הֲרַגְתִּיו בְּכָרְתִי כְּנַף מְעִילוֹ:

פסוק לא

אִמְרַת ה׳ צְרוּפָה. בְּרוּרָה, מַבְטִיחַ וְעוֹשֶׂה:

פסוק לג

וַיַּתֵּר תָּמִים דַּרְכִּי. מִכָּל מִכְשׁוֹל, וּמִכָּל חֵטְא, וּמִכָּל מְסֻכָּן, עַד כִּי הָיָה שָׁלֵם וְכָבוּשׁ:

פסוק לה

וְנִחַת קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי. וְנִדְרְכָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה עַל זְרוֹעִי, שֶׁיֵּשׁ בִּי כֹּחַ לְדָרְכָהּ. קְשָׁתוֹת הָיוּ תְּלוּיִם לְדָוִד בְּבֵיתוֹ, וְהָיוּ מַלְכֵי הָאֻמּוֹת בָּאִין וְרוֹאִין אוֹתָן, וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה: אַתָּה סָבוּר שֶׁהוּא יָכוֹל לְדָרְכָן, אֵין זֶה אֶלָּא לְיָרְאֵנוּ, וְדָוִד שׁוֹמֵעַ וְנוֹטְלָן וּמְכַתְּתָן לִפְנֵיהֶם. וּדְרִיכַת קֶשֶׁת לְשׁוֹן חַיִּת הִיא, וְכֵן ״תְּהִלִּים חִצֶּיךָ נִחְתּוּ בִי״:

פסוק לו

וַעֲנֹתְךָ תַּרְבֵּנִי. הִגְדַּלְתָּ לִי מִדַּת עַנְוְתָנוּתְךָ:

פסוק לז

תַּרְחִיב צַעֲדִי. כְּשֶׁאָדָם מְדַבֵּק רַגְלָיו זוֹ בָּזוֹ, הוּא נוֹחַ לִפּוֹל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ד:יב): ״בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ״:

קַרְסֻלָּי. עֲקֵבַי:

פסוק מב

יִשְׁעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ וְגוֹ׳. הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס, יִשְׁעוּ אֶל ה׳ וְלֹא עָנָם, וְאֵין מוֹשִׁיעַ, כְּמוֹ (ישעיהו יז:ז): ״יִשְׁעֶה הָאָדָם אֶל עֹשֵׂהוּ״, כְּמוֹ יִפְנֶה. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם (בראשית ד:ד): ״וַיִּשַׁע ה׳ אֶל הֶבֶל״, וּפָתַר בּוֹ לְשׁוֹן עֲתִירָה, וְנוֹפֵל הַלָּשׁוֹן עַל הַמַּעְתִּיר וְעַל הַנֶּעְתָּר, כְּמוֹ (בראשית כה:כא): ״וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה׳״, ״וַיֵּעָתֶר לוֹ ה׳״, אַף כָּאן ״יִשְׁעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ״ נוֹפֵל עַל הַמִּתְפַּלֵּל, וַיִּשַׁע ה׳ נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, עַל מִי שֶׁמִּתְפַּלְּלִין לְפָנָיו:

פסוק מג

אֶרְקָעֵם. אֶרְמְסֵם, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל: (ו:יא): ״וּרְקַע בְּרַגְלְךָ״ (כה:ו): ״וְרַקְעֲךָ בְּרָגֶל״:

פסוק מד

מֵרִיבֵי. מִדּוֹאֵג, מֵאֲחִיתֹפֶל, וְשָׁאוּל, וְהַזִּיפִים:

תִּשְׁמְרֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם. צְפַנְתַּנִי לְכָךְ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה; אָמַר דָּוִד: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַצִּילֵנִי מִדִּינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁאִם אַטְהוּ אוֹ אֶרְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדָתוֹ, אֲנִי נֶעֱנָשׁ, אֶלָּא לְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּים תְּשִׂימֵנִי, וְהֵם יַעַבְדוּנִי, וַעֲלֵיהֶם לֹא אֶעֱנָשׁ:

פסוק מה

יִתְכַּחֲשׁוּ לִי. מֵחֲמַת יִרְאָה, יֹאמְרוּ לִי כְּזָבִים:

לִשְׁמוֹעַ אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי. אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנַי, יָגוּרוּ מִפָּנַי, לְמִשְׁמַע אָזְנֵיהֶם לָסוּר אֶל מִשְׁמַעְתִּי:

פסוק מו

בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ. יִלְאוּ, לְשׁוֹן (ירמיהו ח:יג): ״וְהֶעָלֶה נָבֵל״ פלישטירונ״ט בלע״ז:

וְיַחְגְּרוּ. לְשׁוֹן פִּסְחִים:

מִמִּסְגְּרוֹתָם. מִקֹּשִׁי יִסּוּרֵי מַסְגֵּר שֶׁאֲנִי מְיַסְּרָן בָּהֶם:

פסוק מז

חַי ה׳. הָעוֹשֶׂה לִי אֵלֶּה:

תוכן העניינים

רש"י על שמואל ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה