רש"י על שמואל ב· רש״י
פרק כב · פסוק א
בְּיוֹם הִצִּיל ה׳ אוֹתוֹ. לְעֵת זִקְנָתוֹ, לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ עָלָיו כָּל צָרוֹתָיו וְנִצּוֹל מִכֻּלָּם:
וּמִכַּף שָׁאוּל. וַהֲלֹא שָׁאוּל בַּכְּלָל הָיָה, אֶלָּא שֶׁהָיָה אוֹיְבוֹ וְרוֹדְפוֹ מִכֻּלָּם, כַּיּוֹצֵא בּוֹ (שמואל ב ב:ל): ״תִּשְׁעָה עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂהאֵל״, כַּיּוֹצֵא בּוֹ (יהושע ב:א): ״לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ״ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ (מלכים א יא:א): ״וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה״: