רש"י על עמוס· רש״י
פרק ח · פסוק ט
וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם. כְּשֶׁיְּהֵא לָהֶם שָׁלוֹם גָּדוֹל תָּבֹא מַפָּלָה פִּתְאוֹם, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (מועד קטן כה:) זֶה יוֹמוֹ שֶׁל יֹאשִׁיָּהוּ שֶׁמֵּת בְּחֶרֶב שֶׁל שָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תענית כב.): אֵין לְךָ חֶרֶב שֶׁל שָׁלוֹם יוֹתֵר מִפַּרְעֹה נְכֹה שֶׁאָמַר לוֹ לְיֹאשִׁיָּהוּ (דברי הימים ב לה:כא): ״מַה לִּי וָלָךְ, לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם, לֹא עָלֶיךָ אֲנִי בָּא הַיּוֹם, כִּי אִם לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אַרְצְךָ אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי וְגוֹ׳״:
הַשֶּׁמֶשׁ. מַלְכוּת בֵּית דָּוִד נִמְשְׁלָה כַּשֶּׁמֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי״ (תהלים פט:לז):