רש"י על עמוס· רש״י
פרק ח · פסוק ח
הַעַל זֹאת לֹא תִּרְגַּז הָאָרֶץ. וְכִי אֵין עָוֹן זֶה כְּדַאי שֶׁתֶּחֱרַב עָלָיו הָאָרֶץ:
וְעָלְתָה כָאוֹר כֻּלָּהּ. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר ״וְעָלְתָה כַיְאוֹר כֻּלָּהּ״ (לקמן ט), וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם שְׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה: וְיִסַּק עֲלַהּ מַלְכָּא בְּמַשְׁרְיָתֵיהּ דְּסַגִּיאִין כְּמוֹ נַהֲרָא וִיחַפִּינִין כּוּלָּהּ. וְקָשֶׁה בְּעֵינַי לְפָרֵשׁ כָּאוֹר כְּמוֹ כַּיְאוֹר. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ כְּמוֹ ״יָפִיץ עָנָן אוֹרוֹ״ (איוב לז:יא), ״עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר״ (שם לו:לב), וְעָלְתָה כַּעֲנַן גֶּשֶׁם כֻּלָּהּ אֲפֵלָה וַחֲשֵׁכָה:
וְנִגְרְשָׁה וְנִשְׁקְעָה כִּיאוֹר מִצְרָיִם. נִילוּס עוֹלֶה אַחַת לְמ׳ שָׁנָה וּמַשְׁקֶה אֶת הָאָרֶץ, וּכְשֶׁהוּא עוֹלֶה מַעֲלֶה רֶפֶשׁ וְטִיט עַל שְׂפָתוֹ, וּכְשֶׁחוֹזֵר מֵהַשְׁקוֹת חוֹזֵר עַל גְּדוֹתָיו וּמֵימָיו מִצְטַלְּלִין, וְהוּא קָרוּי שִׁקּוּעַ שֶׁהַטִּיט הָעוֹכֵר אֶת מֵימָיו נִשְׁקָע. וְנִגְרְשָׁה כְּמוֹ ״וַיִּגְרְשׁוּ מֵימָיו רֶפֶשׁ וָטִיט״ (ישעיהו כז:כ), אַף הָאָרֶץ תָּקִיא רְשָׁעִים שֶׁבְּתוֹכָהּ וְאַחַר כָּךְ תָּנוּחַ: