רש"י על עמוס· רש״י
פרק ד · פסוק ג
וּפְרָצִים תֵּצֶאנָה אִשָּׁה נֶגְדָּהּ. וּבְפִרְצֵי הַחוֹמָה תֵּצֶאנָה שָׁם לָנוּס:
אִשָּׁה נֶגְדָּהּ. בַּפִּרְצָה שֶׁתִּמְצָא נֶגְדָּהּ, כְּמוֹ ״וַיַּעֲלוּ כָל הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ״ (יהושע ו:כ), שֶׁיִּרְבּוּ פְרָצוֹת בַּחוֹמָה וְלֹא יִהְיוּ צְרִיכוֹת לְבַקֵּשׁ פְּתָחִים:
וְהִשְׁלַכְתֶּנָה הַהַרְמוֹנָה. וְהִשְׁלַכְתֶּן מֵעֲלֵיכֶן הַגֵּאוּת וְהַשְּׂרָרָה שֶׁנְּטַלְתֶּם, וּלְשׁוֹן אֲרָמִי הוּא בַּגְּמָרָא (בבא מציעא פג:): הַרְמָנָא דְמַלְכָּא הוּא צִוּוּי הַמֶּלֶךְ. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: וְיִגְלוֹן יַתְכוֹן לְהַלְּאָה מִן טוּרֵי חַרְמִינֵי, וְהֵם הָרֵי חֹשֶׁךְ, לְשׁוֹן חֹרֶב וְחָרְבָה: