רש"י על עמוס· רש״י
פרק ד · פסוק ב
וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת. וְיִטְלוּן יָתְכוֹן עַמְמַיָּא עַל תְּרִיסֵיהוֹן:
וְאַחֲרִיתְכֶן בְּסִירוֹת דּוּגָה. וּבְנָתֵיכוֹן בְּדוּגִית צַיָּדִין. הִיא סְפִינָה קְטַנָּה שֶׁל צַיָּדֵי דָגִים, וּלְפִי שֶׁקְּטַנָּה הִיא קוֹרֵא לָהּ סִיר, וְקוֹרֵא לָהּ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה דּוּגִית בְּבָבָא בַּתְרָא. וְאַחֲרִיתְכֶן פֵּרַשׁ דּוֹנָשׁ בֶּן לַבְרַט: מָצִינוּ זַרְעוֹ שֶׁל אָדָם נִקְרָאִים אַחֲרִיתוֹ, כְּמוֹ ״וּבְעָמְדוֹ תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ וְתֵחָץ לְד׳ רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם וְלֹא לְאַחֲרִיתוֹ״ (דניאל יא:ד), כְּלוֹמַר וְלֹא יַנִּיחַ מַלְכוּתוֹ לִבְנוֹ: