אור ברסלב

רש"י על עמוס· רש״י

פרק ד

פרק ג

פסוק א

פָּרוֹת הַבָּשָׁן. נְשֵׁי הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: עֲתִּירֵי נִכְסַיָּא:

פסוק ב

וְנִשָּׂא אֶתְכֶם בְּצִנּוֹת. וְיִטְלוּן יָתְכוֹן עַמְמַיָּא עַל תְּרִיסֵיהוֹן:

וְאַחֲרִיתְכֶן בְּסִירוֹת דּוּגָה. וּבְנָתֵיכוֹן בְּדוּגִית צַיָּדִין. הִיא סְפִינָה קְטַנָּה שֶׁל צַיָּדֵי דָגִים, וּלְפִי שֶׁקְּטַנָּה הִיא קוֹרֵא לָהּ סִיר, וְקוֹרֵא לָהּ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה דּוּגִית בְּבָבָא בַּתְרָא. וְאַחֲרִיתְכֶן פֵּרַשׁ דּוֹנָשׁ בֶּן לַבְרַט: מָצִינוּ זַרְעוֹ שֶׁל אָדָם נִקְרָאִים אַחֲרִיתוֹ, כְּמוֹ ״וּבְעָמְדוֹ תִּשָּׁבֵר מַלְכוּתוֹ וְתֵחָץ לְד׳ רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם וְלֹא לְאַחֲרִיתוֹ״ (דניאל יא:ד), כְּלוֹמַר וְלֹא יַנִּיחַ מַלְכוּתוֹ לִבְנוֹ:

פסוק ג

וּפְרָצִים תֵּצֶאנָה אִשָּׁה נֶגְדָּהּ. וּבְפִרְצֵי הַחוֹמָה תֵּצֶאנָה שָׁם לָנוּס:

אִשָּׁה נֶגְדָּהּ. בַּפִּרְצָה שֶׁתִּמְצָא נֶגְדָּהּ, כְּמוֹ ״וַיַּעֲלוּ כָל הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ״ (יהושע ו:כ), שֶׁיִּרְבּוּ פְרָצוֹת בַּחוֹמָה וְלֹא יִהְיוּ צְרִיכוֹת לְבַקֵּשׁ פְּתָחִים:

וְהִשְׁלַכְתֶּנָה הַהַרְמוֹנָה. וְהִשְׁלַכְתֶּן מֵעֲלֵיכֶן הַגֵּאוּת וְהַשְּׂרָרָה שֶׁנְּטַלְתֶּם, וּלְשׁוֹן אֲרָמִי הוּא בַּגְּמָרָא (בבא מציעא פג:): הַרְמָנָא דְמַלְכָּא הוּא צִוּוּי הַמֶּלֶךְ. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם: וְיִגְלוֹן יַתְכוֹן לְהַלְּאָה מִן טוּרֵי חַרְמִינֵי, וְהֵם הָרֵי חֹשֶׁךְ, לְשׁוֹן חֹרֶב וְחָרְבָה:

פסוק ד

בֹּאוּ בֵית אֵל וְגוֹ׳. כְּאָדָם הָאוֹמֵר לְבֶן בְּלִיַּעַל: עֲשֵׂה עֲשֵׂה עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתְךָ:

(ד-ה) וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם. זֹאת אוֹמְרִים לָהֶם כּוֹמְרֵי הַבַּעַל: עֲבוֹדָה זָרָה וַתְרָנִית הִיא וְאֵינָהּ מַחְמֶרֶת עֲלֵיכֶם. הַתּוֹרָה אָמְרָה ״לֹא יָלִין לַבֹּקֶר״ (שמות כג:יח), אֲבָל לַעֲבוֹדָה זָרָה וְהָבִיאוּ לַבֹּקֶר. תּוֹרָה אָמְרָה בְּקָדָשִׁים קַלִּים ״בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת״ (ויקרא יט:ו), וַעֲבוֹדָה זָרָה לְג׳ יָמִים מַעְשַׂר בַּהֲמוֹתֵיכֶם. תּוֹרָה אָמְרָה ״שְׂאֹר לֹא תַקְטִירוּ״ (ויקרא ב:יא), וַעֲבוֹדָה זָרָה וְקַטֵּר מֵחָמֵץ תּוֹדָה. תּוֹרָה אָמְרָה ״לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ״ (דברים כג:כב), וַעֲבוֹדָה זָרָה וְקִרְאוּ נְדָבוֹת הַשְׁמִיעוּ, הַזְכִּירוּ כָּל מִי שֶׁמִּתְנַדֵּב וְשָׁכַח יִתֵּן אֶל לִבּוֹ וְיִזְכּוֹר. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם ״וְקַטֵּר מֵחָמֵץ״ מִן אוֹנֶס, כְּמוֹ ״אַשְּׁרוּ חָמוֹץ״ (ישעיהו א:יז), ״מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ״ (תהלים עא:ד):

פסוק ה

וְקִרְאוּ נְדָבוֹת הַשְׁמִיעוּ. בְּקוֹל זֶמֶר וְאָמְרוּ שֶׁקָּרְבָּן זֶה מְרֻצֶּה וּמְקֻבָּל בִּנְדָבָה, כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן:

פסוק ו

נִקְיוֹן שִׁנַּיִם. אַקְהָיוּת שִׁנַּיִם. דָּבָר אַחֵר: נִקְיוֹן שִׁנַּיִם זֶהוּ חֹסֶר אֲכִילַת בָּשָׂר שֶׁהוּא נִכְנָס בֵּין הַשִּׁנַּיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם״ (במדבר יא:לג):

פסוק ז

בְּעוֹד שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים לַקָּצִיר. עַד הַקָּצִיר, כְּלוֹמַר ג׳ חֳדָשִׁים לִפְנֵי הַקָּצִיר:

חֶלְקָה. בִּקְעַת שָׂדֶה קַמְפַּנְיָ״א בְּלַעַ״ז:

תַּמְטִיר. תְּהֵא מְקוֹם מָטָר (תענית כ:), אָמַר מַר: שְׁתֵּיהֶן לִקְלָלָה, זוֹ תֵּרָקֵב וְזוֹ תִּיבַשׁ:

וְחֶלְקָה אֲשֶׁר לֹא תַמְטִיר עָלֶיהָ. לֹא תִרְאֶה נִמְטֶרֶת אֶת עַצְמָהּ:

פסוק ט

הַרְבּוֹת גַּנּוֹתֵיכֶם. שֶׁאַתֶּם עוֹסְקִים לְהַרְבּוֹת גַּנּוֹתֵיכֶם:

יֹאכַל הַגָּזָם. אָכַל הַגָּזָם:

פסוק י

בְּדֶרֶךְ מִצְרַיִם. כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁלַחְתִּי עֲלֵיכֶם בַּמִּדְבָּר בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרַיִם:

עִם שְׁבִי סוּסֵיכֶם. שֶׁיֵּהָרְגוּ גַּם הַסּוּסִים:

וָאַעֲלֶה בְּאֹשׁ מַחֲנֵיכֶם. רֵיחַ פִּגְרֵיכֶם מַבְאִישׁ בְּאַפְּכֶם, הֶעֱלֵיתִי אוֹתוֹ:

פסוק יא

כְּאוּד. טִיסוֹ״ן בְּלַעַ״ז, כְּלוֹמַר שְׁחוֹרִים וַחֲשׁוּכִים וְקוֹדְרִים:

פסוק יב

לָכֵן. יַעַן אֲשֶׁר לֹא שַׁבְתֶּם עָדַי:

כֹּה אֶעֱשֶׂה לְךָ. כְּכָל הָרָעוֹת הָאֵלֶּה:

עֵקֶב. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ מִפִּי נְבִיאַי אֲשֶׁר זֹאת אֶעֱשֶׂה לְךָ:

הִכּוֹן לִקְרַאת. לָשׁוּב מֵרִשְׁעָתְךָ:

פסוק יג

מַה שֵּׂחוֹ. כָּל מַעֲשָׂיו פּוֹרְטִין לְפָנָיו בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ:

עֹשֵׂה שַׁחַר. לַצַּדִּיקִים כְּאוֹר נוֹגַהּ:

עֵיפָה. הוֹפֵךְ נוֹגְהָן שֶׁל רְשָׁעִים לְחֹשֶׁךְ אֲפֵלָה, כְּמוֹ ״וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה״ (ישעיהו ח:כב), וְכֵן ״אֶרֶץ עֵיפָתָה תְּעוּפָה כַּבֹּקֶר תִּהְיֶה״ (איוב י:כב), ״חָשְׁכְּךָ כַּבֹּקֶר יְהִי מֵאִיר״ (איוב יא:יז):

וְדוֹרֵךְ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ. מַשְׁפִּיל גְּבוֹהִים וְגַסֵּי הָרוּחַ:

תוכן העניינים

רש"י על עמוס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה