רש"י על עזרא· רש״י
פרק ו · פסוק ט
וּמָה חַשְׁחָן. וּמָה שֶׁיִּהְיוּ חוֹשְׁשִׁין:
וּבְנֵי תוֹרִין. בְּנֵי בָקָר וְאֵילִים וּכְבָשִׂים לְעוֹלוֹת לֵאלֹהֵי הַשָּׁמָיִם:
וְחִנְטִין. לְסֹלָתוֹת וּמֶלַח לְקָרְבָּנוֹת. וְיַיִן לִנְסָכִים. וְשֶׁמֶן לִמְנָחוֹת, כַּאֲשֶׁר יֹאמְרוּ הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם יְהִי נָתוּן לָהֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
דִּי לָא שָׁלוּ. בְּלֹא דִּיחוּי, שנ״ץ דישטורבי״ר בְּלַעַ״ז: