רש"י על עזרא· רש״י
פרק ו · פסוק ח
וּמִנִּי שִׂים טְעֵם. וּמִמֶּנִּי יִהְיֶה צִוּוּי זֶה:
לְמָא דִי תַעַבְדוּן. לְאוֹתוֹ בִּנְיַן הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן עִם זִקְנֵי הַיְּהוּדִים הָאֵלֶּה לִבְנוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
וּמִנִּכְסֵי מַלְכָּא. מִנִּכְסֵי הַמֶּלֶךְ יִהְיוּ עוֹשִׂים הַבִּנְיָן הַזֶּה:
דִּי מִדַּת עֲבַר נַהֲרָה. מִן הַמַּס שֶׁל עֵבֶר הַנָּהָר אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ, מִדַּת מַס כְּמוֹ ״מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ״ (עזרא ד:יג). אָסְפַּרְנָא. מְהֵרָה יִבָּנֶה הַבִּנְיָן. אָסְפַּרְנָה אישפלונטמנ״ט בְּלַעַ״ז:
נִפְקְתָא תֶּהֱוֵא מִתְיַהֲבָא. הוֹצָאָה תִּהְיֶה נִתֶּנֶת לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יִתְבַּטְּלוּ מִמְּלַאכְתָּן: