רש"י על עזרא· רש״י
פרק ד · פסוק יב
יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא. דָּבָר יָדוּעַ יִהְיֶה לַמֶּלֶךְ:
דִּי יְהוּדָיֵא. אֲשֶׁר הַיְּהוּדִים שֶׁעָלוּ מֵאִתְּךָ אֵלֵינוּ בָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם:
קִרְיְתָא מָרָדְתָּא וּבִאישְׁתָּא בָּנַיִן. עִיר מוֹרֶדֶת וְחוֹטֵאת הֵם בּוֹנִים:
וְשׁוּרַיָּא שַׁכְלִילוּ. וְהַחוֹמוֹת יִסְּדוּ:
וְאֻשַּׁיָּא. הַכְּתָלִים:
יַחִיטוּ. לְשׁוֹן פְּתִיל, כְּמוֹ ״אִם מִחוּט״ (בראשית יד:כג), שֶׁהֵם חוֹפְרִים וּמְחַבְּרִים הַכְּתָלִים זֶה עִם זֶה: