רש"י על עזרא· רש״י
פרק ד · פסוק יא
דְּנָה פַּרְשֶׁגֶן אִגַּרְתָּא. וְזֶהוּ פִּתְרוֹן הָאִגֶּרֶת:
פַּרְשֶׁגֶן. כְּמוֹ פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב (אסתר ג:יד):
דִּי שְׁלַחוּ עֲלוֹהִי. אֲשֶׁר שָׁלְחוּ אֵלָיו:
עַל אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא. אֶל אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא:
עַבְדָךְ אֱנָשׁ עֲבַר נַהֲרָה וּכְעֶנֶת. עַבְדֶיךָ הֵם אַנְשֵׁי עֵבֶר הַנָּהָר וְאַנְשֵׁי כְעֶנֶת. כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הַמְּנוּיוֹת כָּאן נִכְלָלוֹת בִּכְלָל זֶה, שֶׁכֻּלָּן הָיוּ לְצַד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא עֵבֶר הַנָּהָר לְאוֹתָם הַשּׁוֹכְנִים בְּבָבֶל. וְזֶהוּ תְּחִלַּת הַמִּכְתָּב: עַבְדָךְ אֱנָשׁ עֲבַר נַהֲרָה וְגוֹמֵר עַד לָא אִיתַי לָךְ: