רש"י על עזרא· רש״י
פרק ד · פסוק ט
אֱדַיִן. אָז:
רְחוּם. שֵׁם אָדָם:
בְּעֵל טְעֵם. מַזְכִּיר וּבַעַל דְּבָרִים:
וּשְׁאָר כְּנָוָתְהוֹן. וּשְׁאָר סִיעוֹתֵיהֶם:
דִּינָיֵא וַאֲפַרְסַתְכָיֵא וְגוֹ׳. הַלָּלוּ כֻּלָּם שֵׁמוֹת שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁהוֹשִׁיב סַנְחֵרִיב בְּעָרֵי שׁוֹמְרוֹן:
אֲפָרְסָיֵא. הֵם פַּרְסִיִּים שֶׁהוֹשִׁיב סַנְחֵרִיב בְּעָרֵי שׁוֹמְרוֹן (מלכים ב יז:כד):
אַרְכְּוָי. הֵם בְּנֵי אֶרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה״ (בראשית י:י):
בָּבְלָיֵא. הֵם בְּנֵי בָבֶל:
שׁוּשַׁנְכָיֵא. בְּנֵי שׁוּשַׁן הַבִּירָה:
עֵלְמָיֵא. בְּנֵי עֵילָם. מִכָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הַלָּלוּ הוֹשִׁיב סַנְחֵרִיב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכֻלָּן הָיוּ מְשִׁיבִין וּמַסְכִּימִים בִּשְׁלִיחוּת הַמִּכְתָּב זֶה: