רש"י על עזרא· רש״י
פרק ד · פסוק ח
רְחוּם בַּעַל טְעֵם. רְחוּם הָיָה מַזְכִּיר וּבַעַל דְּבָרִים לְסַדֵּר הַמִּכְתָּב:
וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא. וְשִׁמְשַׁי הָיָה סוֹפֵר, הוּא שִׁמְשַׁי בְּנוֹ שֶׁל הָמָן. וְכֵן דֶּרֶךְ הַמִּקְרָא לְהַזְכִּיר סוֹפֵר וּמַזְכִּיר שְׁנֵיהֶם בְּיַחַד, לְפִי שֶׁהֵם זְקוּקִים זֶה לָזֶה, הָאֶחָד מְסַדֵּר וּמַזְכִּירוֹ וְהַסּוֹפֵר כּוֹתֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלִיחֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא סֹפְרִים יְהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר״ (מלכים א ד:ג). וּבְמָקוֹם אַחֵר נֶאֱמַר: ״וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ וְגוֹ׳״ (מלכים ב יח:יח) ״וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר״:
כְּתַבוּ אִגְּרָא. הַלָּלוּ שְׁנֵיהֶם רְחוּם וְשִׁמְשַׁי כָּתְבוּ הָאִגֶּרֶת כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֲלֵיהֶם מִתְרְדָת וְטָבְאֵל, וְכֻלָּם הָיוּ מְיֻשָּׁבִים בְּעָרֵי שׁוֹמְרוֹן:
עַל יְרוּשְׁלֶם. עַל אוֹדוֹת בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם:
כְּנֵימָא. כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר, וְהוּא דֻּגְמַת לְשׁוֹן גְּמָרָא כִּדְבָּעִינַן לְמֵימַר קַמָּן: