רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק נז · פסוק ט
וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ בַּשֶּׁמֶן. וַאֲנִי מִתְּחִלָּה גִּדַּלְתִּיךְ, וְהָיִית מְקַבֶּלֶת פְּנֵי מַלְכֵּךְ בְּכָל מִינֵי תַּפְנוּקִים. וַתָּשֻׁרִי לְשׁוֹן רְאִיַּת פָּנִים, כְּמוֹ ״אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב״ (במדבר כד:יז), וְכֵן ״וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא״ (שמואל א ט:ז) דּוֹרוֹן שֶׁל הַקְבָּלַת פָּנִים:
וַתְּשַׁלְּחִי צִרַיִךְ. שְׁלוּחַיִךְ לְמֵרָחוֹק, לִגְבּוֹת מַס מִמַּלְכֵי הָאֻמּוֹת:
וַתַּשְׁפִּילִי. אֶת חִזְקֵי הָאֻמּוֹת עַד שְׁאוֹל; כֵּן תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן: