רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק נז · פסוק ח
וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ. לְמִי שֶׁהוּא מְדַמֶּה אוֹתָהּ לְאִשָּׁה מְנָאֶפֶת, אֲשֶׁר נוֹאֲפֶיהָ צוֹפִים וּמַמְתִּינִים לִפְנֵי פֶּתַח בֵּיתָהּ, וְהִיא לִבָּהּ וְזִכְרוֹנָהּ אֶל הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה, אֵיךְ תִּפְתַּח וְתֵצֵא אֲלֵיהֶם:
כִּי מֵאִתִּי גִּלִּית וַתַּעֲלִי. אֶצְלִי הָיִית שׁוֹכֶבֶת, וְגִלִּית הַכִּסּוּי שֶׁהָיוּ מְכֻסִּים יַחַד, וַתַּעֲלִי מֵאֶצְלִי:
הִרְחַבְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ. לְקַבֵּל בּוֹ נוֹאֲפִים הַרְבֵּה:
וַתִּכְרָת לָךְ בְּרִית מֵהֶם:
אָהַבְתְּ מִשְׁכָּבָם. כְּשֶׁחָזִית לָךְ יָד וּמָקוֹם לְהַרְאוֹת לָהֶם אַהֲבָתֵךְ:
יָד. אייש״י בלע״ז, וְכֵן ״רְאוּ חֶלְקַת יוֹאָב אֶל יָדִי״ (שמואל ב יד:ל):