רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק נז
פסוק א
הַצַּדִּיק אָבָד. כְּגוֹן יֹאשִׁיָּהוּ:
וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב. לָמָּה נִסְתַּלֵּק:
בְּאֵין מֵבִין. אֵין בַּנּוֹתָרִים מֵבִין, מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְסַלְּקוֹ:
כִּי מִפְּנֵי הָרָעָה הָעֲתִידָה לָבוֹא אֶל הַדּוֹר נֶאֱסַף הַצַּדִּיק:
פסוק ב
יָבֹא שָׁלוֹם. כִּי כֵן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבֹא הַצַּדִּיק הַזֶּה אֶל אֲבוֹתָיו בְּשָׁלוֹם וְאַל יִרְאֶה בָּרָעָה:
יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. בִּהְיוֹת הָרָעָה, זֶה שֶׁהָיָה הֹלֵךְ נְכֹחוֹ בְּיָשְׁרוֹ, כְּמוֹ ״עֲשׂוֹת נְכֹחָה״ (עמוס ג:י):
פסוק ג
וְאַתֶּם קִרְבוּ הֵנָּה. הַנּוֹתָרִים מִשֶּׁנִּסְתַּלְּקוּ הַצַּדִּיקִים, וּתְקַבְּלוּ פֻּרְעָנוּתֵיכֶם:
בְּנֵי עֹנְנָה. בְּנֵי כְּשָׁפִים:
זֶרַע מְנָאֵף. שֶׁהַזָּכָר מְנָאֵף:
וַתִּזְנֶה. הַנְּקֵבָה:
פסוק ד
עַל מִי תִּתְעַנָּגוּ. מֵאַחַר שֶׁשַּׁבְתֶּם מֵאַחֲרַי, עַל מִי תִּשָּׁעֲנוּ לְהִתְעַנֵּג בְּטוֹבָה? אִלּוּ זְכִיתֶם, אָז תִּתְעַנְּגוּ עַל ה׳, אֲבָל עַכְשָׁיו עַל מִי תִּתְעַנָּגוּ?
עַל מִי תַּרְחִיבוּ פֶה. כְּשֶׁאַתֶּם מְתַעְתְּעִים וּמַלְעִיבִים בִּנְבִיאָיו:
פסוק ה
הַנֵּחָמִים בָּאֵלִים. הַמִּתְחַמְּמִין בְּשִׁכְבַת זֶרַע תַּחַת אֵלָה וְאַלּוֹן (נידה יג א):
שׁוֹחֲטֵי הַיְלָדִים. לְקָרְבַּן עֲבוֹדָה זָרָה:
סְעִפֵי. נִקְרַת הַצּוּרִים, וְכֵן (שופטים טו:יא) ״אֶל סְעִיף סֶלַע״:
פסוק ו
בְּחַלְּקֵי נַחַל. אֲבָנִים אֲשֶׁר בַּנַּחַל:
חֶלְקֵךְ. בָּהֶם יִרְגְּמוּ אוֹתָךְ:
הֵם הֵם גּוֹרָלֵךְ. לְהִתְעַצֵּב בָּהֶם. לָמָּה? כִּי גַּם לָהֶם שָׁפַכְתְּ נֶסֶךְ:
הַעַל אֵלֶּה אֶנָּחֵם. מִלְּהָרַע לָךְ?
פסוק ז
שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ. מִשְׁכַּב נֵאוּפֵךְ לְעֲבוֹדָה זָרָה עַל הֶהָרִים הָרָמִים:
פסוק ח
וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ. לְמִי שֶׁהוּא מְדַמֶּה אוֹתָהּ לְאִשָּׁה מְנָאֶפֶת, אֲשֶׁר נוֹאֲפֶיהָ צוֹפִים וּמַמְתִּינִים לִפְנֵי פֶּתַח בֵּיתָהּ, וְהִיא לִבָּהּ וְזִכְרוֹנָהּ אֶל הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה, אֵיךְ תִּפְתַּח וְתֵצֵא אֲלֵיהֶם:
כִּי מֵאִתִּי גִּלִּית וַתַּעֲלִי. אֶצְלִי הָיִית שׁוֹכֶבֶת, וְגִלִּית הַכִּסּוּי שֶׁהָיוּ מְכֻסִּים יַחַד, וַתַּעֲלִי מֵאֶצְלִי:
הִרְחַבְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ. לְקַבֵּל בּוֹ נוֹאֲפִים הַרְבֵּה:
וַתִּכְרָת לָךְ בְּרִית מֵהֶם:
אָהַבְתְּ מִשְׁכָּבָם. כְּשֶׁחָזִית לָךְ יָד וּמָקוֹם לְהַרְאוֹת לָהֶם אַהֲבָתֵךְ:
יָד. אייש״י בלע״ז, וְכֵן ״רְאוּ חֶלְקַת יוֹאָב אֶל יָדִי״ (שמואל ב יד:ל):
פסוק ט
וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ בַּשֶּׁמֶן. וַאֲנִי מִתְּחִלָּה גִּדַּלְתִּיךְ, וְהָיִית מְקַבֶּלֶת פְּנֵי מַלְכֵּךְ בְּכָל מִינֵי תַּפְנוּקִים. וַתָּשֻׁרִי לְשׁוֹן רְאִיַּת פָּנִים, כְּמוֹ ״אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב״ (במדבר כד:יז), וְכֵן ״וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא״ (שמואל א ט:ז) דּוֹרוֹן שֶׁל הַקְבָּלַת פָּנִים:
וַתְּשַׁלְּחִי צִרַיִךְ. שְׁלוּחַיִךְ לְמֵרָחוֹק, לִגְבּוֹת מַס מִמַּלְכֵי הָאֻמּוֹת:
וַתַּשְׁפִּילִי. אֶת חִזְקֵי הָאֻמּוֹת עַד שְׁאוֹל; כֵּן תִּרְגְּמוֹ יוֹנָתָן:
פסוק י
בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ. נִתְעַסַּקְתְּ בִּצְרָכַיִךְ לְמַלֹּאת תַּאֲוָתֵךְ לְהַרְבּוֹת הוֹנֵךְ:
לֹא אָמַרְתְּ נוֹאָשׁ. אֶתְיָאֵשׁ מֵאֵלּוּ וְלֹא אָחוּשׁ עוֹד לַעֲסוֹק בָּהֶן, כִּי בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת אֶתֵּן לֵב:
חַיַּת יָדֵךְ מָצָאת. צֹרֶךְ יָדֵךְ מָצָאת, הִצְלַחְתְּ בְּמַעֲשַׂיִךְ:
עַל כֵּן לֹא חָלִית. לֹא נֶחֱלָה לִבֵּךְ לִדְאֹג עַל עֲבוֹדָתִי, לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. חַיַּת – לְשׁוֹן עֲרָבִי הוּא: צֹרֶךְ:
פסוק יא
וְאֶת מִי דָּאַגְתְּ. מִמִּי נִתְיָרֵאת?
כִּי תְכַזֵּבִי. כִּי פָּסַקְתְּ לָךְ מֵעֲבוֹדָתִי וְכָזַבְתְּ בִּי, כְּמוֹ ״לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו״ (ישעיהו נח:יא), ״כָּל הָאָדָם כֹּזֵב״ (תהלים קטז:יא). פליינצ״א בלע״ז, וְכֵן כָּל לְשׁוֹן ׳כָּזָב׳ – מִי שֶׁבּוֹטְחִין עָלָיו וְהוּא כּוֹזֵב וּבוֹגֵד:
הֲלֹא אֲנִי מַחְשֶׁה. שֶׁהֶחֱשֵׁיתִי עַל כַּמָּה פְּשָׁעִים שֶׁפָּשַׁעְתְּ בִּי:
פסוק יב
אֲנִי אַגִּיד צִדְקָתֵךְ. אֲנִי תָּמִיד מַגִּיד לָךְ דְּבָרִים, שֶׁאִם תַּעֲשִׂי אוֹתָם תִּצְדְּקִי:
וְאֶת מַעֲשַׂיִךְ. שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנִי, לֹא יוֹעִילוּךְ בְּעֵת רָעָתֵךְ:
פסוק יג
בְּזַעֲקֵךְ יַצִּילוּךְ קִבּוּצַיִךְ. יָקוּמוּ נָא קְבוּצוֹת אֱלִילִים וּפְסִילִים וּמַכְחִישֵׁי תּוֹרָה אֲשֶׁר קִבַּצְתָּ, וְיַצִּילוּךְ בְּזַעֲקֵךְ מִצָּרָתֵךְ. הֲלֹא אֶת כֻּלָּם יִשָּׂא רוּחַ וְלֹא יוּכְלוּ לְהַצִּיל:
פסוק יד
וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ. כֹּה אָמַר הַנָּבִיא בִּשְׁמִי לְעַמִּי: כִּבְשׁוּ מְסִלָּה סְלוּלָה, פַּנּוּ יֵצֶר הָרַע מִדַּרְכֵיכֶם (סוכה נב א):
הָרִימוּ מִכְשׁוֹל. סַלְּקוּ הָאֲבָנִים שֶׁאַתֶּם נִכְשָׁלִים רַגְלֵיכֶם בָּהֶם, הֵם הִרְהוּרֵי רֶשַׁע:
פסוק טו
מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֲנִי שֹׁכֵן, וּמִשָּׁם אֲנִי עִם דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, שֶׁאֲנִי מַרְכִּין שְׁכִינָתִי עָלָיו:
שְׁפָלִים. נִדְכָּאִים, סוֹבְלֵי עֹנִי וָחֳלָיִים:
פסוק טז
כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב. אִם אָבִיא יִסּוּרִין עַל הָאָדָם, אֵין תַּחֲרוּתִי עָלָיו לְאֹרֶךְ יָמִים, וְלֹא קִצְפִּי לָנֶצַח:
כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף. כַּאֲשֶׁר רוּחַ הָאָדָם, שֶׁהוּא מִלְּפָנַי שֶׁנִּתַּן בּוֹ מֵאִתִּי, יַעֲטוֹף יוֹדֶה וְיִכָּנַע עַל מַעֲלוֹ, כְּמוֹ (איכה ב:יט) ״הָעֲטוּפִים בָּרָעָב״, ״בֵּעָטֵף עוֹלֵל״ (שם), וְהַנְּשָׁמוֹת שֶׁאֲנִי עָשִׂיתִי:
כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי. ׳כִּי׳ זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן ׳כַּאֲשֶׁר׳, כְּמוֹ ״כִּי תִרְאֶה״ (שמות כג:ה), ״כִּי תָבוֹא״ (דברים כג:כה). כְּלוֹמַר: כְּשֶׁרוּחוֹ נֶעֱטֶפֶת וְהוּא נִכְנָע, אֲנִי מְבַטֵּל רִיבִי וְקִצְפִּי מֵעָלָיו:
פסוק יז
בַּעֲוֺן בִּצְעוֹ. גְּזֵלָתוֹ:
קָצַפְתִּי. תְּחִלָּה וְאַכֵּהוּ, הַסְתֵּר פָּנַי תָּמִיד מִצָּרָתוֹ, וְאֶקְצֹף, וְעַל כִּי הוֹלֵךְ שׁוֹבָב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ. וְסָרֵס אֶת הַמִּקְרָא וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ: בַּעֲוֺן בִּצְעוֹ וַיֵּלֶךְ שׁוֹבָב בְּדַרְכֵי לִבּוֹ קָצַפְתִּי וְאַכֵּהוּ:
פסוק יח
דְּרָכָיו רָאִיתִי. כְּשֶׁהוּא נִכְנָע מִלְּפָנַי שֶׁבָּאַתְהוּ צָרָה:
וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ. אוֹלִיכוֹ בְּדֶרֶךְ מַרְפֵּא, אוֹ וְאַנְחֵהוּ לְשׁוֹן הֲנָחָה וּמַרְגּוֹעַ:
לוֹ וְלַאֲבֵלָיו. לַמִּצְטַעֲרִים עָלָיו:
פסוק יט
בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתָיִם. בּוֹרֵא אֲנִי לוֹ נִיב שְׂפָתַיִם חָדָשׁ, כְּלַפֵּי שֶׁבָּאַתְהוּ צָרָה עַד עַתָּה, וְהַכֹּל קָרְאוּ עָלָיו תִּגָּר, יִקְרְאוּ לוֹ: שָׁלוֹם שָׁלוֹם:
לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב. שְׁנֵיהֶם שָׁוִין: מִי שֶׁנִּתְיַשֵּׁן וְהֻרְגַּל בְּתוֹרָתִי וַעֲבוֹדָתִי מִנְּעוּרָיו, וּמִי שֶׁנִּתְקָרֵב עַתָּה מִקָּרוֹב לָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה (ברכות לד ב). אָמַר ה׳ וּרְפָאתִיו מֵחָלְיוֹ וּמֵחֲטָאָיו:
פסוק כ
וְהָרְשָׁעִים. שֶׁאֵין נוֹתְנִין לֵב לָשׁוּב:
כַּיָּם נִגְרָשׁ. הַיָּם הַזֶּה גַּלָּיו מִתְגָּאִים לָרוּם לְמַעְלָה וְלָצֵאת חוּץ לִגְבוּל הַחוֹל ״אֲשֶׁר שַׂמְתִּי גְּבוּל לַיָּם״ (ירמיהו ה:כב), וּכְשֶׁמַּגִּיעַ שָׁם הוּא נִשְׁבָּר עַל כָּרְחוֹ, וְכָל זֶה גַּל חֲבֵרוֹ רוֹאֶה וְאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ. כָּךְ הָרָשָׁע רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ לוֹקֶה בְּרִשְׁעוֹ וְאֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ. וּמָה הַיָּם רִפְשׁוֹ וְסִרְיוֹתוֹ עַל פִּיו, כָּךְ הָרְשָׁעִים סִרְיוֹתָם בְּפִיהֶם; כְּגוֹן פַּרְעֹה אָמַר ״מִי ה׳״ (שמות ה:ב), סַנְחֵרִיב אָמַר ״מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת״ (ישעיהו לו:כ), נְבוּכַדְנֶצַּר אָמַר ״אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן״ (ישעיהו יד:יד):
כַּיָּם נִגְרָשׁ. כְּיָם אֲשֶׁר נִגְרָשׁ, שֶׁגּוֹרֵשׁ כָּל הַיּוֹם רֶפֶשׁ וָטִיט:
פסוק כא
אֵין שָׁלוֹם. כְּלַפֵּי שֶׁאָמַר לַצַּדִּיקִים וּלְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה ״שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְגוֹ׳״ (ישעיהו נז:יט), חָזַר וְאָמַר ״אֵין שָׁלוֹם לָרְשָׁעִים״: