רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק מד · פסוק יג
חָרַשׁ עֵצִים. וְאִם בָּא לַעֲשׂוֹתוֹ שֶׁל עֵץ, וְחָרַשׁ עֵצִים הוּא, כָּךְ דַּרְכּוֹ:
נָטָה קָו. כְּדֶרֶךְ הַנַּגָּרִים, וְעַל פִּי הַקָּו יְתָאֲרֵהוּ בַשֶּׂרֶד, מְיַשֵּׁר אוֹתוֹ בְּמַסּוֹר, שֶׁקּוֹרִין דאלאור״א בלע״ז. יְתָאֲרֵהוּ. יְיַפֵּהוּ:
יַעֲשֵׂהוּ בַּמַּקְצֻעוֹת. וּמַחְלִיקוֹ בְּרָהִיטְנִי וְאִזְמֵל; מַקְצֻעוֹת תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אִיזְמֵלַיָּא״:
וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ. לְשׁוֹן ״וְתָאַר הַגְּבוּל״ (יהושע טו:ט), אִם בָּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ צִיּוּרִים עֲגוּלִים, מְסַבֵּב אוֹתוֹ בַּמְּחוּגָה, קונפ״ש בלע״ז:
כְּתִפְאֶרֶת אָדָם. הִיא הָאִשָּׁה, שֶׁהִיא תִּפְאֶרֶת בַּעְלָהּ: