רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לח · פסוק יז
הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר. כְּשֶׁנִּתְבַּשַּׂרְתִּי שָׁלוֹם אַף הוּא לִי מַר, שֶׁהֲרֵי תָּלוּ לִי הָרְפוּאָה בִּזְכוּת אֲחֵרִים: ״כֹּה אָמַר ה׳ אֱלֹהֵי דָוִד אָבִיךָ״ (ישעיהו לח:ה), ״לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי״ (ישעיהו לז:לה). כָּאן הוֹדַעְתַּנִי שֶׁאֲנִי חוֹטֵא (ברכות י ב). כָּךְ פֵּרְשׁוּ חֲכָמִים, אֲבָל לְפִי יִשּׁוּב הַמִּקְרָא מַשְׁמַע הִנֵּה לְשָׁלוֹם מַר לִי מָר – כְּשֶׁנִּתְבַּשַּׂרְתִּי מֵאִתְּךָ לְהוֹשִׁיעֵנִי מִיַּד סַנְחֵרִיב, מַר לִי מַר עַל חָלְיִי, שֶׁהָיִיתִי נָטוּי לָמוּת וְלֹא שָׂמַחְתִּי בַּבְּשׂוֹרָה, וְאַתָּה בְּטוּבְךָ חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִבְּלִי רֶדֶת שַׁחַת: