רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לח · פסוק טו
מָה אֲדַבֵּר. שֶׁבַח וְקִלּוּסִין לְפָנָיו, וַהֲרֵי אָמַר לִי נֶחָמוֹת, וְהוּא עֲשָׂאָן:
אֶדַּדֶּה כָל שְׁנוֹתַי. כְּמוֹ ״וַתִּדַּד שְׁנָתִי״ (בראשית לא:מ). אֶתְנוֹדֵד מִכָּל שְׁנָתִי לְקַלֵּס לְפָנָיו. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם שְׁנוֹתַי לְשׁוֹן ׳שָׁנִים׳:
עַל מַר נַפְשִׁי. שֶׁהָיְתָה מָרָה, וְנִחַמְתָּנִי: