רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לח · פסוק יד
כְּסוּס. כְּמוֹ ״כְּסִיס״ (ירמיהו ח:ז), וְהוּא שֵׁם עוֹף:
כְּסוּס עָגוּר. כְּמוֹ ׳כְּסוּס וְעָגוּר׳. (דבר אחר) כְּעוֹף זֶה שֶׁתְּפָשׂוּהוּ בִּגְרוֹנוֹ וְהוּא מְצַפְצֵף, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״כְּסוּסְיָא דְּאָחִיד וּמְנַצִּיף״:
עָשְׁקָה לִּי. כְּמוֹ ׳עֲשׁוֹק אוֹתִי׳, לְקָחֵנִי מִיַּד מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְעָרְבֵנִי לְהִנָּצֵל, לְשׁוֹן ׳עֲרֵבוּת׳, גרנטיא״ה בלע״ז, כְּמוֹ (תהלים קיט:קכב) ״עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב״:
עָשְׁקָה לִּי. עֲשׁוֹק אוֹתִי מִיָּדוֹ, כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר: ״רְפָא נָא לָהּ״ (במדבר יב:יג) רְפָא אוֹתָהּ: