רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לה · פסוק ח
וְהָיָה שָׁם מַסְלוּל. לְעוֹבְרִים וְשָׁבִים:
לֹא יַעַבְרֶנּוּ. לְאוֹתוֹ דֶּרֶךְ שׁוּם טָמֵא, כְּלוֹמַר: לֹא יִהְיֶה עוֹד לָאֻמּוֹת:
וְהוּא לָמוֹ. וְהוּא הַדֶּרֶךְ שֶׁל אוֹתָן עִוְּרִים וְחֵרְשִׁים וּפִסְּחִים וְאִלְּמִים הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה (ישעיהו לה:ה-ו), וְהָיָה הִלּוּךְ אוֹתוֹ דֶּרֶךְ, וַאֲפִלּוּ הֵם אֱוִילִים לֹא יִתְעוּ, כִּי אֲיַשְּׁרֶנּוּ לִפְנֵיהֶם: