רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק לה · פסוק ז
וְהָיָה הַשָּׁרָב. לָהֶם לַאֲגַם. הַתָּאֵב לִתְשׁוּעָה יְהֵא נוֹשַׁע, וְהַנָּבִיא דִּבֵּר בִּלְשׁוֹן מָשָׁל:
בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ וגו׳. בִּנְוֵה מָקוֹם שֶׁהָיָה מִדְבָּר צִיָּה, שֶׁהוּא נְוֵה מִרְבַּץ תַּנִּין, יִהְיֶה לַח, מְקוֹם חָצִיר הַנַּעֲשֶׂה לְקָנֶה וָגֹמֶא; וְאֵין דֶּרֶךְ קָנֶה וָגֹמֶא גְּדֵלִים אֶלָּא בִּמְקוֹם מַיִם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲיִגְאֶה גֹמֶא בְּלִי בִצָּה״ (איוב ח:יא):
רִבְצָהּ. שֵׁם דָּבָר הוּא, כְּמוֹ ״מַרְבֵּץ״ (צפניה ב:טו), שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מֵפִיק הֵ״א: