רש"י על ישעיהו· רש״י
פרק ל · פסוק כד
וְהָאֲלָפִים. שְׁוָרִים:
בְּלִיל חָמִיץ. כְּמוֹ ״עַל בְּלִילוֹ״ (איוב ו:ה), קַשִּׁין וְתֶבֶן מְחֻמָּצִין וּמְחֻזָּקִין בַּתְּבוּאָה שֶׁבְּתוֹכָם יֹאכֵלוּ:
אֲשֶׁר זֹרֶה הַתְּבוּאָה פַּעֲמַיִם: אַחַת בָּרַחַת וְאַחַת בַּמִּזְרֶה, כְּדֵי לְנַקּוֹת הַתְּבוּאָה. לְפִיכָךְ יִהְיֶה הַתֶּבֶן בָּלוּל בַּתְּבוּאָה שֶׁזּוֹרֶה בַּמִּזְרֶה אֵצֶל הַקַּשִּׁין:
רַחַת. פיל״א בלע״ז:
מִזְרֶה. וו״ן בלע״ז, וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (תנחומא משפטים יז): בְּלִיל – לְשׁוֹן ׳בָּלוּל׳, שֶׁיְּהֵא הָאֹכֶל בָּלוּל בַּתֶּבֶן: