רש"י על ירמיהו· רש״י
פרק מט · פסוק יט
כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן. שֶׁהוּא מְקוֹם אֲרָיוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן, כֵּן יַעֲלֶה הָאוֹיֵב אֶל נְוֵה אֵיתָן:
אַרְגִּיעָה. אַקְרִיב אֶת הָרֶגַע:
אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ. פִּתְאוֹם וּבְהַצְלָחָה יַחֲרִיבֶנָּה, וְיָשׁוּב לוֹ בְּרֶגַע קָטָן אֶל מְקוֹמוֹ. וַאֲנִי אוֹמֵר: אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ מִמַּעַל לָהּ, שֶׁיְּהֵא מִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ וְעֶלְיוֹן לָהּ; וְכֵן ״מִמַּעַל לָרָקִיעַ״ (יחזקאל א:כו); וְכֵן ״מִמַּעַל לוֹ״ (ישעיה ו:ב); ״מֵעַל לְמַדָּיו״ (שמואל א יז:לט):
וּמִי בָחוּר. אוֹתוֹ שֶׁבָּחַרְתִּי לִנְקוֹם נִקְמָתִי עָלֶיהָ אֶפְקֹד:
וּמִי יֹעִידֶנִּי. לַמִּלְחָמָה, לְהִלָּחֵם אִתִּי:
רוֹעֶה. מֶלֶךְ: